נובה יצחקובנה / בעדן |
תחת צילו של עץ הדעת
ישבנו
בפה זיכרון של טעם
חמוץ מתוק
ומרירות של גרעיני תפוח
לעוסים
ולא התביישנו
במערומינו
בצהרי היום, בעדן
לא היה מעלינו דבר
מלבד שמיים
תרדמה נפלה עליך
ואתה ישן
ואני
מתרפקת בייאושי
על הבשר הסגור
מבקשת
לחזור ולהיות
הצלע שפעם הייתי
ויקרא
אל המשוררת
ויאמר לה
אייך
ותאמר המשוררת
האדם
אשר נתתה עמדי
הוא נתנה לי
מן העץ
ואכל
ואל המשוררת אמר
הרבה ארבה עצבונך
והרנך
בעצב תלדי שירים
ואל אישך תשוקתך
והוא ימשול בך
ארור הנחש
ארור
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|