|
אף פעם לא הייתי טובה בלכתוב
באריכות. אני טובה יותר בדברים קצרים.
[...]
אני חושבת כמה לנו - לא מגיע לך
לא מגיע לי
לקרסוליים של הנעליים שלי.
אתה תהיה על הקרקע ואני אהיה הסערה
שתהפוך הכל ותקטוף אותך.
הנשימה של מלוכלכת,
ואי אפשר לדחוף את הכל מתחת לשטיח.
יש פחד לא מוכר שאסור להיזכר בו
גם ברגע הכי אמיתי
אני שונאת לכתוב.
[7/12/2007] |
|
|
כשאני דוחפת
טמפון של חברת
טמפונגן אני
מרגישה חופשיה
ומשוחררת לעשות
כל מה שאני
רוצה, אני רצה
למרחקים ארוכים,
צונחת ממגדלים
בוערים, בונה
בתים, סוללת
כבישים, מרסקת
אבנים ולוגמת
פיצוחים.
העוני בעולם
נראה לי שהוא
נעלם, השלום כבר
פה, הגלובליזציה
עושה דיזלוב
לעצמה ובכלל אני
ממש לא מדממת
כמו פיל שכרגע
ירו עליו מקנה
של טנק.
תחיה טבת בחורה
במחזור שעושה לה
נעים בכוס
ולהגזים בפה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.