תִּכְתֹּב לִי שִׁיר!

אֶחָד כָּזֶה אָמָּנוּתִי וְיָשִׁיר

שֶׁיַּחְשוֹף אֵת מַחֲשַׁכֵּי נַפְשְׁךָ הַמְּבֹהֶלֶת
שֶׁלַזַּעַם שֶׁלְּךָ יִפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת
שֶׁתִּצְרַח בּוֹ אֶת זַעֲקַת חַיֶּיךָ הַדְּלוּחִים
שֶׁתִּדְמַע לְתוֹכוֹ מִשְׁפָּטִים מְלוּחִים
שֶׁיּוֹצִיא אֶת חֹסֶר הַבִּטָּחוֹן שֶׁלְּךָ לָאוֹר
שֶׁיִנְשֹׁם קְצָת הַיֶּלֶד שֶׁזָּרַקְתָּ לַבּוֹר
שֶׁיִּבְעַט לְכָל הַיָּפִים בְּבֵיצִים
(אוּלַי זֶה יַפִּיל לְךָ כַּמָּה קוֹצִים)

כְּדֵי שֶׁאֶשְׁמַע, כָּךְ אָמַרְתְּ, דֶּרֶךְ הַדַּף
אֶת בִּכְיוֹ הָחֲרִישִׁי שֶׁל לִבְּךָ הַנִּרְדָּף.

                                                           
                       1998