הגוף האסטרלי מנסה לרפא את פצעיו
על פני משורי אדמה שכוחי אל
השדות הירוקים פועמים את דם המלחמות
בשירת כלניות האביב.
עיניים של ילד בטרום קרב
מביטות אל שירת הארץ
להט החרב זרה לחושיו
החללים הריקים הם רק בהכרה.
המחר שייך לאגדות
ולסיוטים פוסט טראומתיים
הדם לא נמחק מהלב
הצריבה היא מעבר למוסר.
השיירות המונוטוניות הללו
לאורך כול הזמנים
נעות בקצב תודעה אטי
מפוררות את האבק מהאשליה. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.