[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הייתי באה פעם אחר פעם, ומתיישבת בעצמי על הגיליוטינה. הייתי
נותנת לו להשחיז בי את הלהבים. אני חושבת שרציתי למות.

בכל פעם הייתי מנפחת את הבלון הזה; אני, ובאה אליו כדי לדקור
בו סיכות. לרוקן את האוויר. להשקיט את הרוח. לכבות אותה.
בבוקר הייתי נשארת עם קשר בבלון וחור ענק בבטן.

כשנגמרו הגיליוטינות, נטעתי אצלו עצים. הייתי באה, מסדרת יחד
איתו את החבל, והיינו תולים אותי על הענפים העבים, עד שמתתי
והלכתי משם.

היער תמיד קיבל אותי אליו וכשרציתי להפסיק לבוא הוא היה שותל
פרחים צבעוניים יפהפיים כדי שארצה לחזור, שיהיה לי טוב למות
איתו.

אני לא יודעת אם הוא אהב להרוג אותי
אבל הוא הסכים. אני חושבת שרציתי למות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כבשתי את יצרי
פעמים רבות, אבל
בסוף הצטרפתי
לתנועה: די
לכיבוש!


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/10/11 19:12
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סוודיש קרן

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה