בהתחלה כעסתי,
צעקתי, קיללתי, שנאתי.
בהתחלה עוד ניצחתי
הובלתי את חיילי ויריתי צרורות
לא חשבתי על העתיד,
על זה שעוד צריך לחיות,
עוד רימון, עוד פצצה,
עוד חיילים מלאי צדק ומוטיבציה לכבוש עוד חלקת אדמה
אבל עכשיו כשעשן מתחיל להתפוגג,
והשמש יוצאת חזרה,
אני מתחיל לראות ממרומי מפקדתי את האדמה השחורה,
כמה שהיא פגועה.
וכל מה שנשאר, זה להדליק עוד נר זיכרון,
לנסות להיזכר בכל אלו שהקריבו את חייהם
למען אותה אדמה, שאותה כבר יהיה קשה להציל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.