שוב העצב פה,
שכח כמה חם ונעים פה אתי במיטה,
אך עכשיו כשהוא שוב פה אתי,
לוקח את מכחול העצבות ומוסיף הרבה שחור לכל התמונות
הצבעוניות,
שוב העצב פה,
כמעט שכחתי את פרצופו האפל,
מחזיק בידו את קלשון הזיכרונות, לא חוסך ממני את כל אותם
רגשות.
שוב העצב פה,
פעם אהבתי אותו, היינו מעבירים לילות שלמים - רק אני והוא,
הוא סיפר לי עוד סיפור עצוב, ואני, רק הזלתי דמעה על עוד סיפור
שנכנס למגירה.
עכשיו אני שוב פה לבד, רק אני והנייר, באותה הנקודה, בזמן אחר,
שואל את אותן השאלות
תוהה על אותן אפשרויות בלתי מוגבלות, ועל דרכים לשים קץ לאותו
אורח שמסרב לעזוב.
אז שוב העצב פה,
והוא מלא כעס, על כל אותם רגעים ששכחתי מקיומו, אותם רגעים
שהיו במרחק נגיעה מכאן.
אז עכשיו זה שוב אני נגד העולם,
אבל הפעם, אני רק יותר מבוגר.