|
אני קורעת לך את מעטפת הסופרמן הזו שיש לך
כדי לראות אם יש קצת בנאדם אמיתי מבפנים
כזה שמרגיש אותי כשהוא מחבק
וכואב לו כשאני מזילה דמעה
אני מורידה לך את המשקפיים ומביטה לתוך עינייך הירוקות
שיורקות לייזר לכל כיוון אבל פוגעות בעיקר בי
רק בי
כי אני כל מה שלא רצית בעולם הזה
ואני אף פעם לא אהיה סופרוומן חטובה עם שרירים
ולא חכמה כל כך
אני מצטערת ש-לי במקום S חרוט על החזה
יש לב מתפוצץ מכאב וגעגועים
אני מבלגנת לך את השיער המלוקק על המצח
ומתגלה בפניי הקרחת הבוהקת וכל השקר
אני תולשת את מה שנישאר עם פינצטה
שיכאב לך כל כך
שתבכה
תבכה
תבכה
ואני יישב שם, ואנגב לך אותן למרות הכל
למרות שאתה שקר
ואז אני מוצאת את עצמי קורעת את גיליון מס' 1 של סופרמן
שלא יהיו עוד. |
|
|
מאוד עצוב לי
שאביה האיום כבר
לא מכיר אותי,
אני יושב וניזכר
בתקופה היפה
שהייתה לנו,
זה היה הרבה
לפניי רצח
רבין!
מי חשב אז שמשהו
כזה יכול
לקרות!
ואני אפילו זוכר
איזו ג'ינג'ית
שסובבה לו את
הראש!
מצחיק איך נשים
מפרקות חברויות
של שנים!
יגאל עמיר, בטוח
מתמיד בנוסטלגיה
המשותפת לו
ולאביה הלא כל
כך איום כמו
שהוא חושב שהוא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.