הייתה לי חברה, קראו לה מיטה.
יום אחד היא נשרפה והתכלתה.
אז, עשו לה טקס אשכבה כמיטה יחסית חדשה
למרות שזה היה אחרי כמה שנים.
בקושי מלאו לה עשרים שנים, אך זה מכבר היא נספתה בשואה.

הייתה לי חברה אחרת והיא הייתה מיטה
מיטה באושוויץ. עליה ישנתי, עליה פחדתי
אבל היא שרדה גם אחרי השואה ומידי פעם אני מבקר אותה.

הייתה לי חברה, קראו לה מיתה.
הייתי מקיים יחסי אישות עם מיתה
פעם אצלה, פעם אצלי ופעם אצל מיטה במיטה שלה.

והיום אין לי חברים אני בשואה כל יום ויום.