זה מתחיל בכלבים
שמשוטטים רעבים בלילות
הם לא מבינים ירח
הם לא מבינים תנועת מכוניות
הם נמשכים לחלונות
שם יש ריח חם של אוכל ובשר
הם נוהמים על הילדים
על שהם כה תמימים
ונוהמים על גברים חסונים
על שדפקו אותם כל החיים

הם הולכים מכות ברחובות
לפעמים הם נרצחים
מכונית עולה עליהם אם הם לא נזהרים
וחתולים מלקקים את המעיים שלהם
הם שומעים ורואים איך כל העולם בתחתית
והם אם מאומצים, בעליהם מכים אותם בחגורות
הם צווחים שם כמו תינוקות
צרחה של חיה
צרחה של גיהינום
בגשם הם ישנים בחוץ
כי דחפו אפם לצלחת
הם תופסים את הפינה שלהם בפינת המחסן
הם שומעים את הרוח
חלון פתוח מתיז עליהם גשם

אם הם היו אנשים
הם היו מלקקים פצעים של אחרים
מורחים צבעים על בדים רחבים
משרבטים שירים של זוועה לתוך צווארון לבן
הולכים אבודים ברחובות מתמוטטים
מחכים להזדמנות להגיד לעולם
שיש אשליה זקופה וגאה
אבל העולם הוא סמטה אפלה ורטובה
במקום הכי מרוחק
הכי עלוב
בעיר האלוהים