היום זה אני, מחר זה מישהו אחר.
תודה על כל הקטעים המסריחים, שאותם אני זוכר.
תמשיכו לשבת ולצחוק, תבלו, תעבדו. תעשו גם צרות.
אך מה שאני חוויתי, מתישהו ייפול עליכם.
ואז תחושות של עצב וחרטה יציפו את לבבכם.
איני יודע אם זהו טבע האדם.
אולי גם אני פגעתי ככה במישהי או במישהו אי פעם...
ההתעלמות והחרם מבחינתי אותו הדבר.
שניהם כלי נשק קטלני שמשפיע על ההווה, העתיד והעבר...
אולי מישהו יבין בשלב מסוים,
שיש רגשות באנשים באמת. ולא סתם.
רגשות זה לא רק בזוגיות, ולאו דווקא בשיר או בסרט.
רגשות זה גם בין חברים, שיש אמונה שאיתם זה אחרת.
יש רגעים ושלבים בחיים,
של דברים טובים ורעים.
יש תקופות של צחוק, בכי וסתם הרהורים.
מתישהו מבינים, על צעדים בחיים,
שהשפיעו בדרך זו או אחרת על אנשים.
מתישהו מפנימים, שלכל דבר קטן
יש השלכות שלא ניתן לתאר את עוצמתן...
 
הכל זה שלבים...

וכמו הבצל, לצערי, בהתבגרות, גם בוכים...