אינסומניה, אהובי
הירח מתקלף אצלי בחדר
והברבורים שנכנסים לי מתחת לעור
ידעו להעיד
שקר לי כבר תקופה

אינסומניה, אהובי
הרשרוש של העיניים
הסיגריה הנבהלת ממגע השפתיים
והתקתוק המבויש של פעימות הלב.
אם היית פה עכשיו
אולי היית - מתקן לי את החושים

ידעת שלכל שעה צליל משלה?
התקתוק החד של 8 בבוקר מפלח לי את האישונים
והרעש המתכתי של 1 בצהריים, שורט לי בקצות האצבעות
ב-12 בלילה שברים של הדקות נופלים לי על הפנים
ול-4 בבוקר יש דממה ששכחתי איך מרגישים בגוף
אינסומניה, אהובי. כי איך השעות ימשיכו בלעדיי?

האריחים שלי לוחשים מעשיות, אהובי
והמגירות שכחו איך לספר סודות.
אני מגרשת פיסות של אור
וחושבת, אולי השינה שלי מפחדת
מהחוסר בחלומות.

אינסומניה, אהובי
היא כאן במקומך, אני משערת,
לזמן כבר אין משקל.
אני מתחילה לשנוא אותך, אהובי
וזה לא יותר נוח מלאהוב.