"איני מבין. אם יציעו לבעלך שכר של 50,000 שקל בחודש בתמורה
לכך שהוא יישב על מיטת מים וילטף לדוגמניות עירומות את הישבן
את תעדיפי שהוא יסחוב לבנים על גבו ויערבב מלט תמורת 8,000 שקל
לחודש כי באפשרות השניה הוא עובד בשביל הכסף ובאפשרות הראשונה
הוא מתבטל במקום לעזור לך עם הילדים. נכון?"
מיכל הביטה בי בפליאה, היא לא ציפתה לשאלה כזו ממטפל זוגי.
במשך השנים שאני עובד כמטפל זוגי טיפלתי בעשרות זוגות. כולם
באו אלי במחשבה שרק הם דפוקים ורק אצלם העסק לא מתפקד. יוסי
ומיכל היו הזוג האחרון שטיפלתי בו. חשבתי אז, שאני נימצא בדרך
הנכונה להצלחה כלכלית ושהצלחה בטיפול של יוסי ומיכל תזניק אותי
לעבר קליינטורה שקודם לא היתה סופרת אותי כלל. מיכל היתה בת
שלושים ושתיים, נשואה ליוסי כחמש שנים לאחר הכרות של חמש שנים.
עד היום אני זוכר את הפעם הראשונה שהיא באה אלי. לבושה חולצה
פירחונית דהוייה ומכנסי בד רפויים, שלא הסתירו בהצלחה את ירכיה
העבות. שיערה - שטני בוהק ועיניים, שבהביטי דרכם מצאתי את עצמי
הרחק מכאן.

הנוף ההררי של טיבט מטעה. או אולי האינטנסיביות המערבית היא זו
שמטעה. בכל רגע נתון של דאגות אליהן משועבד האדם במערב, הנוף
הנשקף מכאן מלא בשלווה.

יוסי היה בן עשרים וחמש כשפגש את מיכל, זו היתה, מבחינתו, אהבה
ממבט ראשון. הוא היה בחור בעל מראה ממוצע שהתחיל את חייו
המיניים בגיל ארבע עשרה ועד שפגש את מיכל היה לאחר כחמש מערכות
יחסים ועשרות סטוצים. יוסי לבש בגדים פשוטים, בד"כ ג'ינס עם
חולצת טריקו ישנה ונראה כמו יצירת אומנות שפיקאסו הרכיב מחלקי
מתכת - מושך ודוחה בו זמנית. זו היתה דרכו לבלוט בחברה מבלי
להסגיר את העובדה שאביו היה ממתעשרי ההיי טק הראשונים והרוויח
שלושים מליון דולר ממכירת חלקו בחברת "אימות", שהמציאה את
תוכנה היכולה לזהות אדם בצורה חד משמעית רק לפי קצב וחוזק
הקלדתו על מיקלדת המחשב.

מיכל התחילה את חייה המיניים בגיל חמש עשרה. חיים היה מכר של
של אחיה. איש מוחצן מאוד שהיה מתלבש בקפידה. הוא היה בן שלושים
כשהיא פגשה אותו. בחור לא גבוה ששידר עוצמה מינית אדירה. מגיל
13 עד גיל 15 ניהל יחסים עם מורתו לביולוגיה, עד שבעלה גילה את
הרומן ואיים לפרסם את שמה בכל העיר. מיכל הייתה איתו רק
חודשיים. את הסקס שהיה לה איתו היא אהבה להשוות לדיסנילנד
שבקליפורניה מול הסופרלנד שהיה לה עם שאר הגברים בני גילה.
חברותיה, כך היא יודעת מסיפוריהן, לא יודעות עד היום את מה
שהיא ידעה כבר בגיל 16.

מיכל ראתה ביוסי את הפשטות שלו, את הרוגע שלו, את העובדה שהוא
לא נמצא בתחרות עם בני גילו אלא הוא פשוט שם, בתוך הג'ינס שלו
מגיל עשרים ובתוך החולצה שלו מסיום הטירונות. היא הכירה לא מעט
גברים אבל את יוסי, במבט אחד, היא הכירה יותר טוב מאת עצמה.
היא רצתה שהוא יגש אליה, אז ברגע שהלקוח הנוכחי עזב עמדת הקבלה
שלה היא ניפנפה ליוסי ורמזה לו שהיא פנויה.

"אני לא מבינה את השאלה הזו. הוא יושב בעבודה שלו עד 9 בערב
ולא עושה כלום ואני נקרעת בבית עם שני הילדים שלו, שמוציאים
אותי מדעתי." צעקה אלי.
"למה את חושבת שאני לא עושה כלום?" שאל יוסי. "זה שאני לא עוסק
בעבודה פיזית זה לא אומר שהנוכחות שלי לא מכניסה הרבה כסף
לחברה, מספיק לי להגיד שני משפטים ביום לעובדים שלי בשביל
שהחברה תרוויח כמה מאות שקלים"
"למה אתה צריך להיות שם עד תשע? למה אני צריכה לגדל את הילדים
שלנו לבד?", מיכל צעקה בחזרה. ושניהם, גם מבלי להביט בי, ציפו
למוצא פי.

הפניתי את ראשי לכיוון הצעקות. אחד הילדים במינזר צעק לי וסימן
לי בידיו תנועות של נקיון. הגיע הזמן שלי לנקות את השירותים.
סימנתי לו שקיבלתי, והתכוננתי לקום.

"אני חושב שהשאלה היא לא מה כל אחד עושה. זה שיוסי מרוויח כסף
זה תורם לגידול הילדים בדיוק כמו הריצה שלך אחריהם ברחבי הבית.
השאלה היא האם יוסי יוכל להרוויח את אותו הכסף בפחות זמן או
שאולי, עדיף לכם, שיוסי יוותר על משכורתו ותגדלו ביחד את
הילדים." אמרתי. "זה שאלה של סידרי עדיפויות שלכם כזוג". מיכל
הביטה ביוסי, "העבודה שלו בכלל לא תורמת לתקציב המשפחה. יש לנו
מספיק כסף גם ככה. אני לא מבינה בכלל למה הוא מתעקש לצאת
לעבוד".
מיכל סיימה לדבר והשתרר שקט. נתתי לשניהם זמן לעכל את האווירה
ולאחר כמה דקות של שתיקה שאלתי את יוסי: "זה נכון? אתם לא
צריכים את הכסף שאתה מכניס?"

יוסי הגיע לסניף "פלאפון" שמיכל עובדה בו כפקידת שרות לקוחות
בכדי לשנות את המסלול בו עובדי החברה שלו היו רשומים. "אני לא
מבינה למה בכלל באת לכאן", אמרה מיכל, "יש נציג שלנו שהיה מגיע
למשרד שלך. אני לא מבינה למה טרחת."
"אני לא אוהב נציגים של חברות אצלי בחדר", ענה יוסי."הם מספרים
לי סיפורים שמרדימים אותי ואחר כך, כשאני מתעורר, אני מוצא רק
העתקים של טפסים. אני מעדיף לבוא לסניף, לעמוד בתור, ובינתיים
לברר ביני לבין עצמי מה בדיוק אני רוצה להגיד ומה אני רוצה
לשמוע". בסוף השיחה הזאת מיכל כבר ידעה שהיא מדברת עם בעלה
לעתיד ולכן היא התייחסה אליו בעדינות המתבקשת. היא ראתה את
מספר הטלפון שלו על צג המחשב שלה ושאלה אותו אם גם בת זוגתו
נמצאת יחד איתו במסלול. הוא אמר שאין לו בת זוג, והיא אמרה שלה
יש פלאפון, כך שאם היא תהיה בת זוגתו הם ישלמו פחות על השיחות
ביניהם. יוסי אהב אותה מהרגע שראה אותה ומאד שמח על כך שהיא
פטרה אותו מלנסות להתחיל איתה. "נו, אז שימי אותנו באותו
המסלול" הוא ענה לה.

"אני עובד בשביל לפרנס את המשפחה שלי", ענה יוסי, "זה שאבי
הרוויח כסף שמאפשר לנו לחיות ממנו בלי דאגות, לא אומר שאני
הולך למכור את חיי היצירתיים ולא לעשות כלום. יש לי כשרון
בתחום העיסקי ואני מפעיל אותו ומקבל כסף תמורת זה. אין לי
כישרון בגידול ילדים ואיני מתכנן להשקיע את עצמי בתחום שבו אין
לי שום כשרון ולנוון תמורת זה את התחומים בהם אני מוכשר."
"אז למה אני צריכה להתקע עם הילדים?", רתחה מיכל, "גם אני רוצה
לבטא את הכישרונות שלי".
"למה את בבית?", שאלתי את מיכל. "... בבית ואני לא רוצה שזה מה
שיקרה..." ראיתי את עצמי מוקף בדמויות שדיברו שפה מוזרה ולבשו
שמלות בגוונים של אדום.  נדמה לי שמיכל אמרה שההורים שלה לא
היו אף פעם בבית והיא רוצה שהילדים שלה יגדלו עם ההורים שלהם.
"יש כאן שני רצונות, לכאורה סותרים", התאוששתי ולקחתי את
ההגה,"אתה יוסי רוצה לבטא את עצמך בעסקים ואת מיכל רוצה ששניכם
תגדלו את הילדים."
"אלו רצונות סותרים", אמרה מיכל, "למה לכאורה?" "כי זה שיוסי
מגשים את עצמו בעבודתו, זה אומר שהוא קיים כאדם ולא רק כהורה,
ואת, לדעתי, רוצה שבני אדם יגדלו את הילדים שלך ולא הורים
מכניים."
"מה זה הורים מכניים, אני לא מבינה. מה זה שהילדים לא רואים את
אבא שלהם עד תשע בערב זה יותר טוב להם משהם יראו את אבא שלה
כשהם באים מהגן ומבית הספר?"
"למה את חושבת שהם יראו את אבא שלהם", שאלתי, "אבא שלהם הוא
מישהו שרוצה להגשים את עצמו בעסקים, אם הוא לא יעשה את זה
ויהיה בבית הוא לא יהיה אבא שלהם, הוא יהיה אדם שמשחק תפקיד
שלא נתן לו שום סיפוק. נראה לך שהם יעריכו את זה יותר?"
מיכל שתקה, גם יוסי שתק.
"גם אני רוצה להגשים את עצמי בציור", אמרה לפתע."למה אני
מוותרת על ההגשמה של עצמי והוא לא?"
"אם את לא מגשימה את עצמך דרך גידול הילדים, לדעתי, אין שום
סיבה שתגדלי אותם בעצמך. קחי מטפלת."
"מה זאת אומרת קחי מטפלת? מה זה היחס הקר הזה? אני רוצה
שהילדים יגדלו עם ההורים שלהם ולא ע"י איזו אישה שנמצאת איתם
בשביל הכסף. וחוץ מזה עדיף שאנחנו נגדל את הילדים שלנו בצורה
מכנית, כמו שאתה קורא לזה, ולא שמישהו זר יגדל אותם בצורה
מכנית."
"מה אתה אומר על זה יוסי?", שאלתי אותו. יוסי שתק."אולי אין
לזה פתרון אנליטי", אמר, "אולי לא נגיע לפתרון דרך מילים."

"הסקס בינינו היה מופלא", אמרה לי מיכל בפגישה אחרת. רק של
שנינו. "לא היה לי כזה סקס מאז חיים, הראשון שלי. הגברים
ששכבתי איתם מאז חיים שכבו רק עם צעירות מהם ולא ידעו באמת איך
עושים סקס. יוסי במובן הזה היה נס, גם התאהבתי בו וגם הסקס היה
כל כך טוטאלי. הוא באמת עשה איתי סקס, כמו שצייר טוב עושה
ציור. עם התכוונות. וכשגמרנו, היה עוד משהו איתנו בחדר, סוג של
כדור אנרגטי."
"אולי כי התאהבת בו הרשית לעצמך להיות כל כך משוחררת וזה השליך
על הסקס?"
"עזוב. אל תנתח. זה היה יותר מדי טוב בשביל ללכלך את זה עם
השכל"
"היה? למה היה?"
"כי אין יותר סקס בינינו, כבר מעל לחצי שנה."
"זה מוזר, לא? שניכם צעירים ואוהבים סקס. איך אתם מצליחים
לוותר על זה חצי שנה?"
"נדמה לי שזה פחות מעניין את יוסי מאז שהוא כל הזמן בעסק"
"ואת? מה איתך?"
"אני? מה איתי???"
"איך את מסתדרת בלי סקס?"
"מי אמר שאני מסתדרת בלי?
"יש לך מישהו אחר, מאהב?"
"לא. לא מאהב. אקס."
"חיים?!"
"כן. זה כל כך שקוף בינינו שאני מרגישה שאני עושה את זה לבד."
"מה זאת אומרת לבד? את בוגדת ביוסי?"
"אני לא מרגישה שזאת בגידה. באותה המידה הוא בוגד בי עם העבודה
שלו"
"את מתכננת לספר לו?"
"לא".
"אולי זה מה שמפריע לכם לזוגיות. הבגידה"
"אני לא רואה את זה כבגידה. יוסי לא פנוי לעשות סקס. מה, אני
אאלץ אותו?"
"לא תוכלי לבנות כך מערכת יחסים נורמטיבית עם בעלך", אמרתי לה,
נדהם משיויון הנפש בו היא דיברה על הבגידה.
"למה אתה עושה כזה עניין מסקס?"

לא ידעתי מה לענות לה, כלומר ידעתי מה אני רוצה להגיד. אבל לא
רציתי. רציתי להעלם בתוך עינייה השחורות והחכמות, בתוך ירכיה
העבות והיציבות.

"אני חושב שסקס זה המרכיב היסודי ביותר במערכת זוגית, אם הוא
לא קיים, זה הדבר הראשון שצריך לשקם.", חזרתי לעשתונותיי.
"זה מה שאתה חושב. השאלה מה אתה יודע?", אמרה. "אני צריכה
לאסוף את ליאור מהגן. אין להם היום צהרון." הפטירה ונעלמה
בחופזה.

אני יודע את עצמי. רציתי לומר לה. אני יודע שלו יכולתי, הייתי
שוכב איתך בעצמי.

מעולם לא נפגשתי יותר עם מיכל ויוסי.

אני מנקה את השירותים במנזר. זה התפקיד שאב המנזר הטיל עליי
אחרי שהסברתי לו שאיני יכול יותר למדוט. "בכל פעם שאני נכנס
למצב מדיטטיבי, אני מוצא את עצמי בקליניקה. מטפל במיכל ויוסי."


"מיכל ויוסי לא אמיתיים", אמר לי צ'ירי, הישראלי היחיד שיש
במנזר ושהגיע, לדבריו,  לאיחוד מוחלט עם הקיום. "אלו הם
אספקטים שלך שנמצאים בסיכסוך. הגעת כנראה לשלב בהיתפחות
הרוחנית שלך, שבו אתה צריך לפתור את מה שעומד בינך לבין
ההארה".