כמו דג, אני חי במים.
לא מגיע לשמיים.
רק אם אפסיק את הנשימה.
לשנייה יחידה או לכמה.
אפרוץ את החומה האימתנית.
גם אם השומרת תשמור ותהיה ערנית.
ייקח אני, את מה שלי מגיע.
את הדבר החסר, אשר את כל גופי מניע.

לא יודע אם יהיה קל.
יודע שאצטרך להשקיע עמל.
אפרוץ ואטוס השמימה, אל על.
אותי, אף אחד לא יעצור.
רק אני יכול, להפיל את עצמי לבור.
אפול באין מפריע.
סתם כך, בלי סיבה, בלי שום מניע.
שם אחיה את שארית חיי.
אצפה בשמיים מעליי.

אני אדע שפעם נגעתי בכוכב הנוצץ.
ועכשיו אני תקוע כאן.
כמו צמח, כמו עץ.
למרות שכל כוחי לברוח מהבור אזל.
עוז רוחי לא נזל.
אנסה עד שאצליח לעלות.
למרות שאין לי עזרה.
לא חבל, לא סולם ולא מוט.
כאשר אצליח ואוכל, את הירח אחבק.
לא אעזוב, אצמיד לחיק.

יום יבוא, יראה כוכב אחר.
אשר אליו, אני ירצה יותר.
יתחיל אני, לעמול שוב.
רק שהפעם זה יהיה יותר חשוב.