יש בה את כל הצבעים.
היא יפה כמו הקשת.
אצילית כמו נברשת.
מלאה בטוב לב.
ולי, אף פעם לא גורמת כאב.
אך אני זאב.
דיי רעב.
אך אותי, כמו אותו, ניתן לאלף.
למרות שזה ממש מעייף.
עכשיו, אני מקריא לך.
אני רואה מה את מרגישה ולמה את כך.
ממש בברור, כמו על מסך.
את מחייכת, ממלאת את חיי.
אני לא רוצה שתפסיקי,לא אומר די.

החיוך המתוק.
אומר לי לשתוק.
דומיה ארוכה, נעימה בין שנינו.
מחליפים מבטים.
קצרים ארוכים.
ברגע זה, טוב ונעים.

הרוח נושבת, מלטפת את פניי.
ואני שואל, עד מתי.
מתי ייפסק הטוב.
אני לא רוצה.
שהחיוך ייברח או ייצא.
מנסה למתוח עד לקצה.
מקווה שנעמתי.
מקווה שבאמת תחייכי.
כי זה הכי, הכי.