לפעמים אני פורצת בשתיקה
ומיד מתנצלת;
זו אני, מסבירה
ושוב מתנצלת -
זו אותה קלישאה.
ולפעמים יש לי חשק לדבר
ואני מתנסחת בגדולה.
שולפת מתוך האוצר
את כל המילים הנרדפות,
המבועתות, המעוררות חלחלה
ומיד מתנצלת
(או: מבקשת סליחה)
אומרת: יכולתי, אחרת
אני לא יכולה.
... ואז פורצת בשתיקה,
חודרת בשקט,
לא מוסיפה אף מילה
ונאלמת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.