סבסטיאן הארלי / שריד מחשבה עלום |
להוביל בידי,
פסע בעתו,
בעד שערי הגהינום
אל להבות הנצח;
ביקשתי לי רע מרעים
שיחלוק עמי
את צלקות התופת.
נפרמה נפשי
כאריג מחשבות,
חוטי זהב
שזורים,
כשהגיח מושיעי
מן הצללים;
חרוך בשרו,
שסוע עורו,
בקועות ציפורניו
של מצילי,
ידו בידי
יצעד לצדי
אל לוע העינוי -
בדממה.
ואני,
בדמי בראתיו
שיצרח.
שיצרח.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|