כנס אל הבניין, חלוף על פני ארגזי העץ, בינות חבלי הכביסה
המתנופפת, עלה במדרגות לקומה הראשונה, פתח את הדלת הימנית [מס'
06], כנס פנימה אל תוך הבית ושם תראה אותו.
את האקווריום.
מנופץ על הריצפה.
ובין הספרים המוטלים, בין מדפי עץ ועמודי מתכת מפורקים, של מה
שהיה רק לפני רגע - הספריה, בין שלוליות המים, תפזורות החצץ
ושברי הזכוכית, מפרפרים להם הדגים.
זנבותיהם נחבטים, גופם מתפתל, פיותיהם נפערים, שוב ושוב ושוב,
מנסים לנשום.
לפני רגע עוד שחו בתוך המיים המחוממים, בתיבת הזכוכית. אותה
התיבה, שרגע לפני עוד ניצבה בבטחה על המדף, בשכנות לספרים.
ואז, בבת אחת, הופיעה היד, שאחזה בעמודים וטילטלה הכל.
הבט שמאלה - ילד בן שבע עומד שם, מביט אל הריצפה, אל הדגים.
הבט ימינה  - הנה אחיו בן ה-14. יושב אל מול שולחן, קורא
עיתון.
כפות ידיו על אוזניו, שפתיו קפוצות.
הבט לאחור - הנה האם. קטנת גוף ורועדת, כפות ידיה על לחייה.
הבט לפנים - שם, בסמוך לכל הערבוביה המוטלת הזו, תראה את האב.
עיניו משורטטות נימים אדומים, אפו ורדרד, נשימתו אלכוהול.
חזהו עולה ויורד ובזרועותיו תינוק חיוור - האח הצעיר.
עכשיו דמה את עצמך מטפס למעלה, אל התיקרה. הצמד אליה כמו
עכביש. הנה אתה תלוי הפוך ומתבונן כלפי מטה. נסה לראות את
התמונה כולה.
ועכשיו, נסה לקרוא לכל זה בשם: 'רסיסים'? או -  'התנפצות'?
אולי -  'המפץ הגדול'? 'המשבר'???
כעת, צא אל המרפסת והבט החוצה. ראה את חבורת הסקרנים המתגודדת
שם בחוץ, מקשיבה בעניין רב למתרחש בתוך הבית, ממתינה בדריכות
לבאות.
לפני רגע עוד נשמעו משם הזעקות. במשך דקות ארוכות, הן הלכו
והחריפו:
" זונה!!!"
ואחר כך:
"מזדיינת!!!"
ולבסוף:
"כוס מסריח!!!"
ולאחריו - בכי אישה.
ואחרי כן - בכי תינוק.
ואז  - קול הניפוץ.
ו - דממה.
כעת, חזור פנימה והבט שוב בפני הדיירים.
בפני האח הבכור הכבושות בעיתון, בפני האם הזועקת ללא קול, בפני
הפעוט המבועת, בפניו של האב הנסער.
עכשיו דמה בנפשך לרגע כאילו אתה האח. וכפותיך הם המונחות על
אוזנייך. ואתה הוא זה הקורא בעיתון.
אחר כך דמה כי הינך האם וגופך הוא זה שרועד, וידייך הם אלה
הלופתות את לחייך.
והנה אתה האב ועיניך הן הבוערות מזעם.
ועכשיו - אתה התינוק.
ועכשיו - הילד.
וכעת, לסיום, דמיין לעצמך ,כאילו אחד הדגים אתה. מפרפר על
הריצפה,
בין שברי הזכוכית, בין המדפים והספרים המושלכים,
בין רסיסי  -
             האקווריום.