מוחי מוצף מחשבות
וגופי קורס ממשאות
ליבי כמו כלי שבור בלי ניצוצות
ואני, אני שותק וממשיך לחיות.

אני חי ללא מטרה מוגדרת
אני חי ללא שביל,ללא דרך.
אני נקרע בין רצונות
וגופי, גופי פועל וממשיך לחיות.

ליבי עייף משקרים לעצמי
הוא אומר, ואני בשלי.
הוא מורה לכיוון ואני לשני.
ומוחי, מוחי משלה עצמו שזהו "אני".

נשמתי היא העד היחיד לרצונותיי האמיתיים,
נשמתי טהורה נטולת שקרים.
היא מלאה בעקרונות תמימים ויפים.
עקרונות ששוברים את כללי החיים,
עקרונות שחוצים גבולות "נכונים".

נשמתי מזינה את ידיי כדי שאוכל לספר דבריי...