הידיים רועדות. זה לא בשליטתי.
מספיק שתעיף אליי מבט ואני שלך. כולי.
ניסיתי להתנגד ועודני מנסה,
אלחם בך עד הסוף! אוי, אני נמסה...
תפסיק להסתכל, אני לא עומדת בזה
אתה כל כך בטוח, זקוף, יפה, רזה
אני מסיטה עיניי, מתעלמת בהפגנתיות
אך גם זו הצהרה, של פתטיות
אתה מחייך. ספק אליי, ספק לעצמך
אתה יודע שכבר ניצחת, אני עכשיו שלך.
רק אל תבוא לכאן, אל תיגש!
אם תתקרב יותר, אני אמות ממש
פניי מאדימות, הלב דופק מהר
המוח לא עובד, אך האגן בוער
אתה מתיישב לידי, בשיא הטבעיות
מתחיל ללחוש לי באוזן, בשופי, באיטיות
ידך האחת מונחת אחורה על המשענת
והשנייה מוצאת את רגלי עליה היא נשענת
אתה לרגע לא חושב על הכוח שיש לך
ועל החודשים שייקח לי להפסיק להרהר בך
אתה אומר שתי מילים קטנות, בשבילך זה פשוט
אתה מערער אותי לחלוטין, בשבילי זה סיוט
וברור לי עכשיו, כמו שהיה בהתחלה
שאבוא אחריך, בלי לומר מילה
ובשירותים מצחינים של איזה פאב מפוקפק
אתן לך לחדור אליי, ללא מאבק
ואת הרגשת התבוסה והשיקוץ העצמי
אלף פסיכולוגים לא ימחקו ממני
לא סמים, לא תרופות, לא חברים ולא הדת
אני שונאת את עצמי וגם אותך! כמעט...