אם מילים לא נוגעות בך? מה מרעיד לך את הלב?
החומה שבנית לך, שומרת רק מכאב?
ומה עם כל החוויות? הריגושים שבמגע?
תני ללב שבך להיות קצת משוגע.
הלב מבולבל מחפש לו מקום,
נותנת לו מרחב, כדי שיוכל קצת לנשום
אולי הרגש פוגע ולא נותן מנוחה,
ואז ההד עולה בו, שלי או שלך?
הריגושים מרתקים ומסגננים את המשחק
חושבת על זה אך, שומרת מרחק...
יוצרת בראש ת'תמונה של שניים,
רוצה אבל, חוששת בינתיים
בואי נחיה באוטופיה ונתעלם ממציאות.
אין לנו גיל וגם אין זהות.
וממבט העיניים שוב לא נברח,
אם קיימים אנו כשניים אז כנראה בהכרח.
ומה עם מה שייקרה ויפגע לבסוף?
אתה בשלך, איך את כל זה נחשוף?
הרי הכל כבר ברור וכל כך מנוקר
אם נחשוב על היום מה יהיה מחר?...
אם נפחד ממחר ונפחד מעתיד,
מה נעשה עם מה, שזורם לנו בווריד?
הרצון לחבק ולנשק עד תום,
איך נוכל לוותר על זה היום?
ואני כלל לא בטוח מה יכאיב יותר,
לנסות ולחוות או פשוט לוותר ?
כי כאב ההחמצה הוא יותר חד וחותך,
מלחוות וליפול אם בכלל, ומי אמר שהולך ?
אני לא יודעת מה רוצה מחיי
עברת כל כך הרבה בעיניי
אני מלאת רצון לחיות,
לחוות ועוד דברים לגלות
ופתרון הוא להרדים ת'חלום לעולמים
טוב לנו ככה לפחות כידידים...
אני תוהה איך ליבך וליבי המשתוקקים,
פתאום מציירים לך חבלים ואזיקים.
מעולם לא ארצה להפוך עולמך,
או לשנות לך כיוון רק להמתיק חלומך.
לראות אותך פורחת ומגיעה לשיאים,
לראות איך את חווה דכדוכים ופלאים.
ולאחוז בך ברגעים שאת צורכת חיבוק,
קשורים אנחנו שנינו לא יכולים עם ריחוק.
|
