גשם מטפטף על גג ביתך
בלבך כמו ברחוב מתחוללת מלחמת רוחות.
אני סגור מחדרי מאז לכתך
מסתגר עם העצב בין ארבע קירות.

בוהה בתמונה שבה שנינו מחייכים
לבושים בלבן כמו שני מלאכים.
הבטחת לא לשכוח - אנא אל תשכחי...

והכי קשה זה לקום וללכת
ולהתחיל במקום אחר הכל מהתחלה.
ובעיניי את נראית כמו שלכת
את יפה גם כשאת בנפילה.
אז תסתתרי מאחורי שתיקתך
אבל מה היא אומרת בעצם?
כשהדמעות מציפות את לבך
בלבך הדמעות הן כמו גשם...

בחוץ הרוחות מעיפות כל תקווה
בלבך כמו ברחוב הגשם רק מתחזק.
מתבונן בתמונה אבל מה היא שווה
כשהעצב נמצא כאן ועליי הוא צוחק?

הרדיו מנגן שיר שרקדנו ביחד
משתדל לא לבכות אך דמעה נוספת בורחת.
לא אשכח לעולם - הן את בלתי נשכחת...

והכי קשה זה לקום וללכת...