עם הגשם הראשון אני קמה
ומתחילה להתלבש

הכפפות- המכסות כפות ידיים,
כבר אדומות מרוב כוויות
כל נגיעה בך הותירה בי כתם אדום
לא נעלם ורק מתחזק

נעליים- שנועלת רק כדי ללכת אליך עוד פעם אחת
עוד פעם אחת לפני שרגליי יקרסו תחתיי

הצעיף, עוטף צוואר שהסתובב כל פעם
כל פעם שדיברת
כל פעם שהצחקת
ועכשיו רק יגן עליו שלא יעשה זאת שוב

המעיל - השחור הארוך
מסתיר את ליבי ואוטם אותו מפניך
כדי שלא תיקח לי אותו
אבל הוא לא עוזר

ולמרות כל השכבות
אני עדיין מרגישה עירומה מולך
ועד שתבין יגיע הקיץ
ואני כבר לא ערה