אם תיכנסו לחדר שלי, תראו על המיטה, אוסף של כמה בובות.
אני לא אוספת אותן. פשוט קיבלתי ולא זרקתי.
אחת קטנה של כלב.
אחת גדולה יותר של דובי.
ועוד כלב.
הן שם ליופי.
לא אכפת לי מאף אחת מהן ולאף אחת מהן לא אכפת ממני.
היחסים שלנו מתחילים ומסתיימים בכך שאני מפנה אותן מהמיטה כדי
לישון ומחזירה אותן בבוקר למחרת.
חוץ מאחת.
בובת פו הדב שלי.
תקראו לי ילדותית, אחת שלא התבגרה, תגידו שהייתה לי ילדות
עשוקה, שלא חיבקו אותי מספיק, תגידו מה שאתם רוצים.
זו בובת פו הדב שלי.
פו הדב... היחיד שלא הלך ממני.
היחיד שישן איתי בכל לילה ומתעורר איתי בכל בוקר.
מחבק אותי ואני מחבקת אותו.
סופג את הדמעות בפרווה שלו בשקט בכל לילה ולא אומר מילה.
אוהב אותי ללא תנאים.
תמיד נמצא שם כשאני צריכה אותו, תמיד.
מעולם לא שיקר, מעולם לא פגע, מעולם לא בגד ורעה במיטות זרים.
פו הדב... היחיד שלא הלך ממני.
שלא פגע בי,
שלא הכאיב לי,
שלא שיקר לי,
שלא הסתיר ממני.
הכי אמיתי שיש.
ובכל לילה, אני מעיפה את בובת הכלב והדובי והכלב השני
ומשאירה את פו הדב.
נכנסת מתחת לשמיכה, מחבקת אותו חזק
ונותנת לפרווה שלו לספוג את הדמעות שלי.
אז תקראו לי ילדותית, אחת שלא התבגרה, תגידו שהייתה לי ילדות
עשוקה,שלא חיבקו אותי מספיק, תגידו מה שאתם רוצים.
בובת פו הדב שלי היא יותר בן אדם ממה שמישהו אי פעם היה
בשבילי.