רחביה
אוגוסט 2003
23:51


יש רגעים שנוגעים בה לכל החיים
רק שלא תמיד ידעה
שהרגע ההוא
הוא זה שיישאר.
יש רגעים שהיא חייבת
פשוט חייבת
לחזור אליהם
לפחות בדמיונה
אחרת זה אבוד.

זה היה היום שאחרי
וכבר לא היה שם דם
אבל ריח המוות עוד היה שם
וקדם לריח הזה
חיבוק גדול
חיבוק אמיתי
שלא חזר על עצמו יותר.

בפעם הבאה זו שיחה בין שתי קולגות
אחת שהייתה שם
והשנייה מקשיבה
מקשיבה ורושמת לעצמה
בתוך הראש
במקום שאף אחד לא יראה
איזה מזל שאני לא הייתי שם
אבל הריח דבק בכל

בפעם נוספת היא בחנות ספרים
במרכז ירושלים
סתם יום של חול
אחרי יום ארוך במשרד
כולם שומעים,
והחנות רועדת
ואז השקט הרגיל.

כל כך הרבה "כמעטים"
שנכנסים ויוצאים מהחיים
כמו כדור של אקדח
המשסע את החזה ויוצא מהגב

ואז בכוונה היא יוצאת לבלות
כי אסור לתת להם לנצח
ואז בכוונה היא מביאה
את הבחור הזה בלילה
כי החיבוק ההוא לא יחזור יותר
אז לפחות שיהיה מישהו.