רב-תרבויות או רב-תרבותיות זה מה שיש לנו כרגע בחיפה, וזה לא
מעט. יש פתיחות לדתות שונות, לאנשים ממוצאים שונים, יש גם
תרבויות אכילה שונות וזה טעים, כבוד ראש העיר, רבנים, ראשי
הדתות ונציגי בתי הספר... ומותר לכל האנשים המגוונים והמענינים
האלה לקיים את המסורות השונות שלהם, לפי ראות עיניהם וללא פחד,
מתוך סובלנות ואנטי-גזענות...
אז אם כל-כך טוב, למה לא טוב בכלל ? למה יש אנשים מכל שכבות
הציבור שאינם מרוצים כלל וכלל ? שאין להם סיפוק, אמיתי, מהמצב
? ויש להם טענות שונות, לעיתים צודקות יותר לעיתים צודקות פחות
?
משום שפלורליזם ורב תרבותיות זהו המצב הקיים, ולכן צריך לעשות
צעד נוסף ורציני יותר ולא להסתפק בחיצוני בלבד, אלא להתקדם
לקראת שילוב של הפנימי עם החיצוני.
"מילים, מילים, מילים", כתב שקספיר - מילים, בהחלט כלי נהדר
לתקשורת בין תרבויות, לחבר בין תרבויות, אך אין זה מספיק לחבר
ולתקשר בית תרבויות, יש וחייבים לעשות צעד נוסף !
ניקח משפחה לדוגמה, מה קורה בתוכה? משפחה זה כבר סוג של
רב-תרבותיות, לוקח זמן רב להגיע למצב של הסכמות, כי כמעט בכל
תחום עלולות להיות אי-הסכמות: באוכל, בלבוש, בחינוך הילדים,
באהבה... ואיך מתגברים על זה ? - באמצעות פשרה.
ופשרה היא עוד סוג של רב-תרבותיות. אתה תאכל את האוכל שלך,
ואני את שלי וכל ילד יאכל את האוכל שלו והאמא צריכה להכין
בארוחה אחת משותפת, 5 עד 10 מנות שונות. וכך לגבי ביגוד, לגבי
חינוך הילדים, לגבי אהבה, לגבי טעמים אמנותיים, כאלה ואחרים,
ומגיעים בכל זאת לפשרה, וחיים ביחד, אבל אף צד לא ממש מרוצה
!!!
הלכתי לחפש במילון ומצאתי מילה שהזכירה לי את החינוך החילוני
שקיבלתי בקיבוץ, והיא מאוד התאימה לי, מה שאני הייתי רוצה
לראות בחיפה בעתיד, וזוהי המילה: אוניברסליזם. גיליתי
שבתוכה, בהגדרתה, חבויה מילה שהיא תנאי ראשון להצלחת ומימוש
האוניברסליזם, והיא ההקרבה. שכדי להשיג אושר לכל האנושות, כל
יחיד חייב להקריב משהו, משהו מאישיותו, לא מעצמיותו. ומהי אותה
אישיותו ? במילים פשוטות וקלות להבנה, זהו אותו החלק שקיים אצל
כל אחד ואחת מאיתנו ונקרא בלעז: אגו (אנוכיות בעברית).
האם אוניברסליזם משמעו חיסול האגו ? לא ! חס וחלילה, כי בלי
האגו לא אפשרי לחיות כאן על כדור הארץ שלנו. בזכות האגו אנחנו
אוכלים, עובדים, מתקיימים... וכו'... אבל אוניברסליזם משמעו
שכל אחד במשפחה יקטין ויתעל את האגו שלו, יקריב משהו, יקריב את
הצרכים שלו, למען הכלל. לאיזה צרכים הכוונה ? הכוונה לצרכים
החייתיים, בעיקר אלה הדוחפים אותו לשלוט באחרים, לקחת את כספם,
לשעבדם, אותם ואת גבריהם ונשותיהם, להרוויח עוד ועוד כסף על
חשבונם, וכו'... הרי אפשרויות האגו רבות כל-כך ומגוונות שלא
תספיק לי היריעה.
באותו רגע במשפחה, שכל פרטיה מקבלים על עצמם להקריב משהו מהאגו
הפרטי של כל יחיד ויחיד, המשפחה מתקרבת אל האושר, והוא יגיע.
בטכניון, הקמתי ב 1989 סמינריון וקראתי שמו: "אדם = אמנות -
דת - מדע" המחשבה הבסיסית היתה שאם נלמד את 3 המרכיבים האלה
של האדם, נגיע בסופו של תהליך למימוש הדברים שכלולים בתוך
הגדרת המילה אוניברסיטה, שגם היא נגזרת מהמילה אוניברסליזם.
ואכן, כעבור מספר שנים, הגעתי למסקנה שהנושא החשוב ביותר כרגע
הוא פתרון בעיות אקולוגיה, שיפור איכות החיים, על ידי
טיהור האוויר, המים והקרקע מכל זיהומיהם. כיצד הגעתי לכך ? על
ידי הקרבה, על ידי זה שהקטנתי את האגו התיאטרוני שלי (אני מרצה
ומנהל תיאטרון הטכניון) והייתי מסוגל לקבל את רעיונותיהם
של אחרים, מומחים בכל שלושת התחומים הנ"ל, ולממש את לימודם
לעומק, במקום לעסוק רק בתיאטרון. ובתום שבע שנים של סמינריון
אמנות דת מדע, סיכמנו אותו בנוכחות שר איכות הסביבה ונשיא
הטכניון, ורבים מן המומחים בתחום.
כשאני עובר עתה מן ההצצה שלי לתוככי המשפחה, אל הצצה שלי לתוך
האדם, שהוא למעשה אמנות דת מדע מהלך על שניים. אני אומר,
הרי לכם רב-תרבותיות מהלך על שניים, כל עוד הוא מאפשר למדע,
לדת ולאמנות לעבוד תחת כיפת גג אחת, כל עוד יש סובלנות, חיים
בפשרה, זו בהחלט רב-תרבותיות. אך מדוע האדם עצמו איננו מרוצה
מסביבתו ומעצמו ?
"מילים, מילים, מילים" אמר שקספיר, שהרי זה מאוד נחמד לומר
מילים יפות, אך לצערנו זה איננו פותר בעיות. ויש לכל בעיה
פתרון החבוי בתוכה.
מהיכן נובעות הבעיות בתוך האדם עם 3 המרכיבים הנ"ל ? כאשר
האמנות דוחפת לכיוון האגו שלה, הדת לכיוון האגו שלה, והמדע
לכיוון האגו שלו ! ואף צד לא מוכן לוותר, לא מוכן להקריב משהו
מהאגו שלו... נכון, יש כרגע איזו פשרה שמאפשרת חיים בצוותא,
כולנו פחות או יותר אוכלים, או ישנים, או עובדים מדי פעם - אבל
משהו בתוכנו לא שקט, כשאנו יודעים שיש אחרים שלא אוכלים לשובע,
לא ישנים טוב ולא מוצאים עבודה. ומעבר לכך, בחיים הפנימיים של
האדם עם עצמו, יש איזה אי-שקט שהוא מעבר לשאלות הסוציאליות של
זכויות האזרח, משהו לא שקט, לא רגוע, עצבני, לא מאושר, לא שלם
עם עצמו, לא גאה במעשיו, ולעיתים מלא תחושות אשמה פנימיים...
מה צריך וחייבים לעשות ?
שכל צד יוותר קצת על האגו שלו, ואז תתרחש התמזגות בין כל
התרבויות, ובעיקר בין שלושת הבסיסים האלה של קיומנו, האמנות
הדת והמדע. לאפשר לכל בסיס כזה לחיות את חייו זה בסדר, אבל זה
לא מספיק, זה מביא לחוסר סיפוק. האחדות הזו כאן ועכשיו,
ההתמזגות תביא אושר והאושר הרי הוא מונח אוניברסלי פאר-אקסלנס.
האנשים יהיו מאושרים והאושר הזה יביא את השלום, ולא רק הסכמים
בין דיפלומטים ופוליטיקאים, שגם אותם צריך בסופו של תהליך.
האושר איננו קיים ברב-תרבותיות, הוא קיים באחדות הפנימית של
האדם המוצא אושר פנימי בחיי הרוח והגוף שלו, ואם אכן קיים אושר
הוא מוקרן החוצה.
תראו את השמש, היא מקרינה אור חום וחיים, האם היא מחלקת אור
למדינה אחת וחום למדינה אחרת, וחיים למדינה שלישית ? היא לא
עושה הפרדה. האם היא מעניקה חום ואור רק ללאומים מסויימים
ולאחרים לא ? לדת כזו כן ולזו לא ? ובתוך המדע, למדע כזה יותר
מאחר ? ובתוך האמנויות השונות ? לא ולא. צר לי לאכזב אתכם, או
לשמח אתכם: היא מעניקה לכולנו את אותו אור חום וחיים.
השמש מעניקה אהבתה לכל היצורים, בלי יוצא מהכלל, ואפילו, שומו
שמיים, לפושעים ולרוצחים... לצערנו או לא לצערנו... ככה זה
ביוניברס... ועלינו ללמוד מחוקים הקבועים ביקום, כי מי שהולך
נגד חוקי היקום, הולך נגד חוקי הקיום, לא סתם משחק מילים יקום
קיום... מי שהולך נגד היקום והקיום הולך בעצם נגד עמנו. רק
אחדות והתמזגות אמיתיים וכנים, באמנות, בדת, במדע, יאפשרו
אחדות פנימית וחיצונית באדם.
"מילים, מילים, מילים" כדברי שקספיר.
הרצאתי בכנס "זכויות אזרח, פלורליזם ורב-תרבותיות" בחיפה
ב19.12.2006 |