עכשיו, כשאני מנסה להיחלץ מהעיר הגדולה, הזועקת לשקט נפשי,
איני רוצה עוד לחיות.
ישנם רגעים שאני פשוט מנסה להימלט לחור או אפילו סדק שנמצא
בקיר, במדרחוב בתל-אביב הגועשת.
את ההחלטה לעבור לכפר החלטתי במשכני בתל אביב, רחוב מאפו 4.
הזמינו אותי לועדת קבלה לקיבוץ "טררם", הייתי מדוכא כי ישר
כשניכנסתי למקום לעגו לי על המראה שלי וזרקו עלי עדשים.
רצתי הביתה בריצה מהקיבוץ לתל אביב הגועשת והתכליתית, לאחר 5
ימים של ריצה החלטתי לעבור להיות סוס מרתון.
לקחו אותי לאימונים ברמת ישי והתקבלתי לאחר תימרונים רבים
וקפיצות.
את כל זה אני מספר לכם מכיוון שמי אנו בכלל בני האדם !?
אנו רק זרע מפרי האנושות שבעצם מנסה לחקות את האחר על ידי
קבלתו לשיוויון ביניים תת-חושי.

יש האומרים שאת הדבר יש לחרוץ על ידי זמן וגורל כאחד, אך איני
מתפשר על הכלל הראשון שסבתי לימדה אותי עוד בילדותה, "דע את
האמת או שתצא בידיים משומנות"

קבלו עליכם אחריות !!