בראשי עובר עכשיו תסריט
של אהבה כואבת.
הדמות שלי היא דמות משנית
ואת עכשיו כוכבת.
ואת אוהבת את הרעיון
שהכל קורה סביבך.
מלאה בחן וכשרון
מלאה באהבה לעצמך.

מסונוורת מאור הזרקורים
אז קצת קשה לך להסתכל.
איך כל המוכר והיקר
עומד רחוק, עמוק בצל.
אך כשמגיע סוף היום
את שוב אליי חוזרת.
אל אותו הרוך, אותו החום
שלא קיים בסרט.

ואני כמו שחקן משנה
מחכה שמשהו ישתנה.
מחכה להתקדמות
מצפה להתפתחות.
אבל הסרט כבר עומד להיגמר.

כמו שחקן משנה
בסרט מענה.
האמונה אצלי גוברת
שבהצגה אחרת
את תאהבי אותי יותר.

בראשי עובר עכשיו כאב
וגם הלב כואב לי.
וכמה שאותך אני אוהב
להישאר קשה לי.
ואת פתאום את מבינה
שהחיים הם לא כמו סרט.
ואז את יחסך את משנה
ואז את מתחרטת.

ושוב המצלמות ננעלות עלייך
אך מול התפאורה את לבדך.
והמאפרת מכסה באיפור את פנייך
כך שלא יראו את כאבך.
ובמערכה האחרונה
לבד הביתה את חוזרת.
ואת לא מבינה, לא מאמינה
מי כתב סוף רע לסרט.

וכמו שחקן משנה
בסרט מענה.
האמונה אצלי גוברת
ששחקנית אחרת
תאהב אותי יותר...