זוהי הגדת סיפורו של הדוור הצנוע, הקדוש המעונה פנחס מלקולם
אייטמ'ס (Pinkhas MalCcolm Items), אותה מקריאים בכל פעם שחגים
את חגו. זהו סיפור על אדם אשר ידע לתעל את חסרונותיו הבולטים
והחמורים ביותר לטובת האנושות כולה. סיפור שהיה כך היה.

פנחס נולד וגדל בקטן שבאיי בריטניה בשנות ה-14. התקופה היחידה
בהיסטוריה בה היו קיימות גרמניה המזרחית ושברולט סטורם
במקביל.

עוד בצעירותו היה נודע ברחבי הכפר הירקרק בעיקר בשל שתי תכונות
אופי שליליות, בולטות בחריגותן. כן היה אייטמ'ס, כפי שהיה קרוי
בפי כל, ילד חטטן וסקרן יתר על המידה, ובד בבד מעתיק כרוני שלא
היה מסוגל להימנע מלהעתיק ממש כל דבר!

הכל סברו כי צרות אופי אלו היו מנת חלקה של הצעירות שכפתה עצמה
עליו עד גיל מאוחר יחסית, ובני הכפר הניחו באופן כללי כי הן
עתידות להעלם עם הפצעת התבגרותו המתעכבת. אך משבגר העולל
השמנמן והולך, ומשלא נראו סימני התפוגגות בתחום כישורי החברה
הקלוקלים של אייטמ'ס, מצא עצמו כשהוא על סף בגרות גופנית מלאה
ובתוך תסבוכת לא נעימה. כך נאלץ להתבודד תכופות בחדרו הקטן
מנשוא, ולמד הסתגרות, בדידות וחיי דוחק אמיתיים מה הם.

משך תקופה ארוכה נמנעו תושבי הכפר הארורים (ככל הנראה, הבסיס
לסרט אימה שצולם זמן רב לאחר מכן) מלבוא עמו במגע, ולא רק בשל
ריח גופו (שהיה כריח בליל דגנים שהחמיצו) וזיפי זקנו הבלתי
מטופחים, אלא גם מפאת החשש לחשוף בפניו פרטים שיגמע בצימאון
רב, הלא ניחן אייטמ'ס בחוש מפותח למדי להוצאת מידע מאנשים. כה
חטטן היה פנחס.

בצעד חסר תקדים עבור בן כפר פשוט לכאורה שכמותו, החליט מלקולם
(שם אמצעי) כי הוא נוטש את משפחתו ואת חלקת האדמה שכה אהב,
והולך לחפש חיים חדשים במקום בו יזכה להזדמנות כשווה בין
שווים. מקום ללא דעות קדומות, עם אנשים סובלניים שיקבלו אותו
כמו שהוא, ואולי אף יעזרו לו לטפל במה שנראה היה באותם הימים
כחולי מארץ חשכת המחלות, כעלוקה מהעכורות שבביצות תבל. כשנוכח
לדעת כי בתקופה ההיא קבוצות תמיכה עוד לא היו בנמצא כיתת רגליו
אל מעבר לגבעות הירוקות, למקום אותו לא הכיר ובו לא דרך
מימיו.

לאחר ימים ספורים של צעידה מלאת אמונה, במהלכה ניזון ממשקה
שהתסיס מהדגנים שצמחו בערבות הפתוחות ומציד עופות שטעו בדרכם
ללאפלאנד, פתע הגיח כפר מרשים למראה בקצה האופק. אייטמ'ס, נחוש
למצוא לעצמו חברה חדשה לחיות בתוכה, הציע עצמו לחברי הכפר בתור
מתנדב, ובתמורה דרש מחסה. היסטוריונים רבים סבורים כיום כי
מכאן המקור למה שהפך לנוהג המתנדבים שפשה בקיבוצי מדינת
היהודים, שנים אח"כ, בעידן ובארץ בהם היה עידן לשם פרטי וארץ
לשם של עיתון.

"התקינו לי משכב וארוחה סבירה, ואמלא את תפקיד הדוור עבורכם",
הפתיע אייטמ'ס את חבריו החדשים, שלא ידעו דבר אודות המונח
דוור. אייטמ'ס ידע כי דבר שירותי הדואר שנוהלו בכפר מולדו
בעיקר ע"י בני משפחתו היו חדישים ביותר בתפיסתם וקיווה כי
במחוז חפצו החדש - כפר רחב ידיים ובעל מספר רב של בתי אב, אין
אדם המאייש את התפקיד הזה. וכן, כמו שהוא קיווה, נציגי המקום
השיבו בפשטות: "מה זה דוור?". וכך היה אייטמ'ס למפיץ תורת
הדואר הראשון היסטוריה הכתובה, ולדוור הרשמי הראשון הידוע
לאנושות.

שנים עבד בתור הדוור. בני הכפר הוקירו את פועלו, בנו לו בית
דואר גדול ומפואר והתקינו לו ארוחות יותר מסבירות. אך בסתר
המשיך אייטמ'ס לנהוג על פי תוואי ילדותו. הוא היה מוכרח לקרוא
כל מכתב שהעביר מאיש לרעהו, ולהעתיקו למשמרת. סברה מלומדת
גורסת כי היה הראשון שהמציא מכונה בסגנון "מכונת צילום" וכי
חברות ענק כמו זירוקס ופיליפס חייבות תשלומים כבדים לצאצאיו של
פנחס. אחרים טוענים כי מתת אל הייתה זו עבורו, בעזרתה יכול היה
להעתיק מכתבים גם בתנאים הכי לא נוחים שאפשר לחשוב עלייהם.
למשל, כיום ישנן עדויות שהיה מסתתר בתוך ארון הכלים בביתו הקט,
ומעתיק בחושך את המכתבים, לבל יתגלה דברו. עניין שביום מן
הימים קיבל משמעות עצומה (ללא ספק, נסתרות הן דרכי האל).

עם הזמן הלך והתעקם גופו של אייטמ'ס, בשל שקי המכתבים הגדולים
שהיה נושא עמו לכל מקום. באחד הדואר שיש להעביר. חום היה. השני
הכיל את המכתבים המועתקים. סגול היה צבעו. את שק הדואר היומי
הניח על כתף ימין, ואת השק הגדול והכבד בהרבה, זה עם ההעתקים,
על כתף שמאל. דייויד בלאט עוד לא נולד אז ורוטציה הייתה מונח
רחוק מהלקסיקון, וכך קרה שאייטמ'ס נודע כ"הדוור העקום", לפחות
בקרב ילדי הכפר.

אך למרות תכונותיו הלכאורה-אפלות, מעולם לא עשה בהן לעצמו,
אייטמ'ס העניו, אלא רק למען הזולת. גם כשהיה ילד מבריק עוד
בבית הספר היה מעתיק את השאלות מהמבחן אך רק לשם העברתן
לעמיתיו התלמידים, ולעולם לא היה מעתיק את תשובות חבריו לשימוש
עצמי. ישר היה.

יום רגיל אחד העז אחד מתושבי הכפר, פרדי "בואו אחרי" הצעיר,
מדריך תנועת הנוער בכפר, לשאול אותו לפשר השק הגדול. אייטמ'ס,
ברגע של השראה שמיימית ועוז של גיבור נצח, התוודה על מנהגו
השונה. פרדי, אולי חברו הקרוב היחידי של אייטמ'ס, הבטיח לשמור
זאת בסוד, לפחות עד שיימצא פתרון הולם. לא היה ברור אם תושבי
הכפר יאמינו לאייטמ'ס על שמעולם לא חלק דברי דואר חסויים עם
נשמות תועות, ושכל שעשה נבע מתוך הדחף ההוא, המיסטי במידה,
לחטטנות ולהעתקות.

חלפו להן 24 שעות גורליות לאחרייהן הופיע אייטמ'ס בפתח דלתו של
פרדי, ובפיו רעיון - למצוא שימוש נאות למכתבים המועתקים. "הרי
לפחות פעם בסיבוב חמה מתעוררת בעיה אצל אחד מהתושבים - שאחד
מקבל מכתב תגובה אך לא זוכר למה התכוון בעצמותיו, שכן המרחקים
כה רבים, וצולע אנוכי. כך שלעתים לוקח לתשובה לחזור גם יותר
משבועיים אחרי שנשלחה השאלה", התוודה בפני העלם. "כן, אני
מבין..." הגיב "בואו-אחרי". "אם כך, אני מוכן לחשוף את שק
מכתבי המועתקים לכל החפץ בכך! בדרך זו, ברגע שאחד יקבל דבר
דואר ולא יעלה בידיו להעלות בזיכרונו את כוונתו המקורית
בעקבותיה קיבל את שעיניו קוראות, אני אשלוף לו את מכתבו
המקורי, בעצם - את ההעתק של מכתבו המקורי, וכך תיפתר התעלומה!
יתרה מזו - אוכל לעשות זאת עם התכתבויות שלמות! עם מכתבים
שנשלחו גם חודשים קודם!". בכל הקשור לסחיבת שקי דואר ענקיים
ולפשפוש מהיר בתוכם - הוא היה עילויי של ממש.

למרבה התדהמה, בני הכפר כל כך העריכו את אייטמ'ס ואת דעתו של
"בואו-אחרי", שהם האמינו שלא יעשה בדברי הדואר המועתקים שימוש
מלוכלך, סלחו לאייטמ'ס על שנים של הסתר, הבינו את צרות אופיו
החריגות ואת היותן מוטבעות בו באופן בלתי הפיך, משיחי ממש,
והסכימו פה אחד - כמעט - לאפשר לו להמשיך בפועלו. רק תושב אחד,
איימקה "חצי-מטבע" הקמצן, שתמיד החזיר עודף בחצאי מטבעות
בתקווה שהסועד במזללתו לא ישים לב, חש התנגדות עזה. הוא הבטיח
להביא לזה סוף. במקביל הודיע שהוא לא משתמש יותר בשירותיו של
הדוור האהוב.

חיי התושבים בעיירה שגשגו והלכו. התארגנויות יצאו לפועל בנקל,
פגישות גדולות, חילופי דברים סבוכים - הכל היה נהיר לכולם
בזכות שדרוג שירות הדואר. ממדי ההערצה שרכשו למר אייטמ'ס הלכו
ותפחו, הגיעו כמעט מימדיו של דלפי השמן, זה שלא יצא את ביתו
כבר שנים בשל מידותיו (הוא פשוט לא עבר בדלת).

בזמנים טובים אלו אפילו בנות המין היפה (אבל זה לא אומר שהן
היו יפות) החלו מגלות אט אט את שהיה לו להציע בתחומים אחרים
מתחום הדואר. לאחר כמה ניסיונות עם בנות הכפר החריגות ביותר,
בחר אייטמ'ס לאישה את קוורטי (Qwerty). יחד חילקו את זמנם בין
בית הדואר המפואר והבית הקטון שלהם, וחיו חיים מלאים. במרוצת
השנים הביאו לעולם השריר והקיים שלושה בנים ושלוש בנות. לימים
הפכו ילדיו למפיצי שיטת הדואר בכל רחבי האי, ואף מחוצה לו. בתו
הקטנה מכולם הייתה מוכשרת במיוחד בעיצוב - ובכלל הייתה ילדה
יצירתית - והגתה את סמלי הצבי והיונה, שעדיין מהווים סימנים
לדואר בכל רחבי העולם.

החיים השלווים נקטעו עם השמועה על הגעתם של חיילי צבא אימפריה
ענקית, שהשיגו דריסת רגל בחלק הדרומי של האי האהוב שלהם. לא
ברור היה לאף נפש מהן כוונותיהם, או מי הם כלל. מכל מקום -
כולם הפכו דרוכים. מצפים לבאות.

לילה קריר כתמיד היה זה בו הגיעו החיילים לכפר. הצבא הרומאי
היה, והודעתו הייתה ברורה: "הצבא הרומאי כבש את השטח. מסים
ישולמו לנו. כל התארגנות בקבוצות אסורה לחלוטין". החיים הפכו
לבלתי נסבלים תחת הרומא-פחה שהוצב באיזור. המסים היו גבוהים,
לא היו עוד מסיבות והתכנסויות חברתיות. הצבא השולט חשש ממרד
וביצע ביקורי פתע תכופות במסבאות ואף בבתי התושבים.

התמזל מזלו של איימקה "חצי מטבע" והחיילים אהבו לשבת במזללתו.
שם יצר אותו אדם קטן קשרים עם הפחה, השיג לעצמו הקלות במסים,
וכך, בתוך שיחה רגילה ותוך הפגנת דגנרטיות מופתית וחוסר אחריות
חברתית נוראה, גילה את דבר פועלו של אייטמ'ס לפחה.

אותו שגריר של רצון רע גילה במהרה את פוטנציאל ההרס הטמון
בשירות שהעניק פנחס לתושבי הכפר, והורה לו להפסיק עם ההעתקות,
ולא לסחוב על גבו יותר את השק הסגול, עם הרקמה היפה:
"אייטמ'ס".
אך הכל ידעו כי פנחס לא יהיה מסוגל לדבר הזה. הוא היה מעתיק
כרוני עוד משחר ינקותו ולא היה מסוגל להפסיק את המנהג, שהפך
במרוצת הזמנים ועם רצון השכנים ממגונה למקובל - וכעת, בגלל
אותו בעל מזללה מקולל, ללא חוקי.

אז ביום אייטמ'ס חילק את הדואר ומי שהזדקק לשירות השק הסגול
זכה לביקור נוסף של הדוור בחשכת הלילה. ערב אחד עבר אייטמ'ס על
פני ביתו של "חצי מטבע", שעוד הרגיש טינה כלפי פנחס על אותן
שנים של חיים כפולים. בשביל להדק את קשריו עם הפחה הוא הלשין
על אייטמ'ס.

למחרת הבוקר השמים השחירו. תושבי הכפר כבר הרגישו את חגורת
ההגבלים הולכת ומתהדקת סביב צווארם - אך לזה אף אחד לא היה
מוכן. אייטמ'ס נתפס ונכלא בתוך תיבת דואר אדומה קטנת מידות
למכתבי חוץ, שירות שאייטמ'ס תכנן ליורשיו. שקו הסגול הוחרם.
לאחר שנודע דבר נורא זה לתושבי הכפר החליט "בואו אחרי" לקבץ את
חבריו למבצע חילוץ. משלא יכלו לארגן פעילות שכזו ללא שירותו של
אייטמ'ס, החליט "בואו אחרי" לחלצו בעצמו.

מבצע החילוץ לא עלה יפה, שכן "בואו אחרי" התמהמהה עם פתיחת
התיבה המולחמת. הוא לא היה מוכן להתמודדות עם כזו טכנולוגיה.
אך בכל זאת הצליח "בואו אחרי" להשיג תוצאה כלשהי, כשהגניב לתוך
התיבה בה היה סגור אייטמ'ס כסת דיו קטנה, נוצה, וחבילת דפים.
את סוד הימצאות פריטים אלו בחזקת אייטמ'ס העביר בלחישות לאורך
כמה ימים בין חבריו הקרובים והאמיצים. תכניתו של פרדי החלה
לצאת לפועל - את המכתבים ה"תמימים" הוא שלשלו לתיבתו של
אייטמ'ס בחשכת הליל, שם היה מעתיק אותם הדוור פעמים רבות. לילה
אחרי היה מגיע, ובלחש מופתי היה אסוף את המכתבים ופוסע לבית,
מצויד במכתב המכיל פרטים לגיבוש תוכנית שחרור הכפר.

וכך חלפו להם ימים של עשייה בחשאי. אייטמ'ס היה מעתיק מכתבים
בחושך מוחלט ובתוך התיבה הקטנטנה (תודות לניסיון שצבר באותו
ארון בביתו בו העתיק מכתבים כל השנים), אנשי-הכפר קיבלו את
ההוראות והיו מעודכנים בהתפתחויות, ומרד של ממש החל קורם עור
וגידים. עצמות, אגב, זה כבר סיפור אחר.

בלילה בו החליטו לצאת למתקפה על הרומא-פחה וחייליו, הרומאים לא
היו מוכנים לכך כלל, וישבו כהרגלם בחול במזללת החור של "חצי
מטבע". מרגע פתיחתו הרשמית של המרד המאורגן להפליא בזכות
העותקים הרבים שהכין אייטמ'ס, עם כסת הדיו שהספיקה להרבה יותר
ממה שהעין הסכימה להאמין, חלפו שעות ספורות בלבד עד שתושבי
הכפר השתלטו על ביתו של הרומא-פחה, הכניעו את רוב החיילים,
וכבשו מחדש את כפרם האהוב.

האבידות בנפש היו קשות והעיבו על השמחה הגדולה. אך לאחר
שהשתלטו על מעונו של הפחה, ורגע לפני שהרימו כוס בירה לכבוד
ההצלחה המרשימה - נזכר אחד החברים לרוץ לתיבה לשחרר את
אייטמ'ס.

אך מאז הפעם האחרונה שנוצר עמו קשר חלפו כיומיים. אייטמ'ס, שגם
ככה היה חלש ולא אכל כראוי תקופה ארוכה, הורעל מהדיו שהחזיק
איתו בתיבה. כשפתחו את התיבה גילו החברים ההמומים כי לא היה לו
מספיק מקום להעתיק את המכתבים עם הנוצה שקיבל והיה חייב לטבול
את לשונו בדיו, ולכתוב בעזרתה.

אייטמ'ס מת בתיבה.

ההלם היה קשה, המשפחה הייתה שבורה.

שנים רבות לאחר מכן גילה עשיר בני האדם, ביל גייטס, מייסד חברת
מייקרוסופט, כי הוא צאצא של אייטמ'ס. הוא החליט להנציח את זכרו
בתוכנת הדואר האלקטרוני של החברה שלו, ה"אאוטלוק", והקדיש לו
את תיבת הדואר היוצא, לה קרא "סנט אייטמ'ס". זהו משחק מלים
חזק, מרשים ומשובח לכל הדעות, על היותו של אייטמ'ס קדוש בחייו
ובמותו.

שנים רבות הוא לא זכה להערכה הראויה לו, אבל המחווה של מר
גייטס העלתה שוב את סיפורו האבירי לסדר היום ואייטמ'ס קיבל
מעמד של קדוש. "סיינט". ומכאן שמו המוכר בפי כל - "סנט
אייטמ'ס", כשמה של תיבת-הדואר היוצא בתוכנת ה"אאוטלוק". כמו
כן, בכל פעם שאתם שולחים מסמך בתוכנה הזו, יש לכם אפשרות
להוסיף נמענים בשורה שנקראת CC. וחברים - גם אם אתם לא ממלאים
אף נמען בשורה הזו, דעו שבכל פעם שאתם שולחים מסמך, הוא מגיע
גם ל-Cc. ל-MalCcolm.

הערה: מיום כיבוש הכפר ועד לשחרורו חלפו 16 חודשים ושלושה
ימים. על כן יום החג לזכרו של סט.אייטמ'ס חל בכל 16 חודשים
ושלושה ימים. לפיכן, כל 3/17 (שלושה ימים מתוך החודש השבעה-עשר
מספירת החג הקודם).

צ'ירז מייט!