העץ נרקב, עץ ושמו שרוליק
האילן השופע נהפך מרוט.
שורשיו יצאו ממקומם, עליו נשרו, התייבשו והתפוררו.
זהו עץ הגאון שישים לו ואין בו מתום.
עיוותו אותו, שיחתו בו אין העץ כצעירותו.
שותליו מתו, ייתמו אותו, נטשו אותו לאנחות, לאכזבות.
חבריו המשחקים בו ובעפאיו נמוגו, גדלו
הצטרפו למהרסיו.
זהו הטל האחרון שישקה את שכו
האיתן, העקום והמט ליפול.
זוהי קרן האור האחרונה
אשר תזין אותו בחום ותקווה.
פירותיו צפדו אין לו רכוש
ולא תנובה, נשאר לו רק להתרפק
על יום האתמול.
העץ עומד להיעקר לעד, מי יהין לשקם אותו
מי יושיע אותו? |
