"רצח מסתורי ברחוב לינקולן 192",פורסם בחדשות.
ונסה שמעה את הבשורה ואצה לזירה.
הטלפון צילצל במשרד עורכי הדין של הארי,
רינג רינג
הייתה זו אם הנרצח.
שלום הארי?
-כן.
בעודה בוכייה אומרת לו: בני נרצח ברחוב לינקולן 192 רציף 8.
-משתתף בצערך השיב.
הייתי מבקשת בשמי ובשם משפחתי שתייצג אותנו במשפט נגד הרוצח.
- אקבע עמכם פגישה,מספר הטלפון שלי הוא 66078901
שוב משתתף בצערכם.

באותו הזמן ונסה הייתה בזירת הפשע מחפשת מילת מפתח לכתבתה
בעיתון. את הרוצח הכירה ונסה מגימנסיה בה למדה איתו, היא אינה
מסגירה אותו.
כאשר נפגשו והוא אמר לה שהוא הרוצח היא לא היססה ולקחה אותו
תחת חסותה לביתה.
הם הגיעו לביתה ועלו יחד לעליית הגג.
הרוצח ששמו אנטוני פשט בגדייה מגופה, פיתה אותה ושכב עמה. כך
זה נמשך בערך שבועיים.

מחוסר ראיות, המשפט שקבע הארי אינו התקיים משום שהרוצח לא
נתפס.

ביום מן הימים אמרה ונסה לאנטוני,"אנו לא יכולים למשוך זאת
עוד"
"את לא נהנית איתי?" שאל.
"אני לא יכולה להתכחש לזה שאתה רוצח ולכך שאני נשואה. אני לא
טיפוס בוגדני אני אוהבת את הארי".
במשך הדקות הבאות אחר זה שלף אנטוני את אקדחו וירה בה.
היא נרצחה במקום.

הארי הסגיר את הרוצח וגילה כי הוא הרוצח של הברנש מרחוב
לינקולן 192.

כך נסתיימה פרשת הכתבת ולינקולן 192 ,ר'8 .
גזרת השופט הייתה: "אני פוסק וקובע כי הרוצח אנטוני לנגפורדד,
רצח מאין סיבות, ברחוב לינקולן 192 וביצע רצח נוסף של ונסה
קליין כתבת החדשות עמה ניהל רומן. פסיקתי היא - ביצוע עונש
בפועל כ-50 שנות מאסר".

לאחר זמן מה הארי התחתן שוב ונולדה לו ילדה ששמה נקרא ונסה.
אנטוני לאחר שנתיים בכלא דאלאס, התאבד.