לירון צוקר / נתיב |
בסוף הדרך חיכית שם
בחיים, בזמן המשותף, בעבר שהיה
כל הדרך היית שם
בלבי, בנפשי, לצדי
תמיד חיבקת שם
בזמני, במסלולי, בדרך שנבנתה לי עכשיו,
ברחת משם.
כל דמעה מרה צורמת יותר מהשנייה
והתמונות שורפות לי את כל גלגלי המוח
ביער עם הכי הרבה עצים ידעת למצוא אותי
יפה ומיוחדת לרגלייך מחכה
וכעת, כל מה שנותר בנתיב שבחרנו
הוא שממה
לחץ בחזה
ופרידה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|