במיידנק הרחתי את המוות
כריח של טחב וריקבון.
במיידנק ראיתי את המוות
בצורה של משרפות והרי אפר.
במיידנק מיששתי את המוות
במגע נעליים רקובות וקרמטוריום מאובן וקר.
במיידנק שמעתי את המוות
כקול שקט מחריש - זעקה לשמים, ועורבים המחרידים אותם.
אך במיידנק - לא דיברתי עם המוות-
עליו או אליו,
שתקתי!
שתיקה רועמת, זועמת, כואבת -
שתיקת מוות, מוות של יהודים תמימים
שלא תמיד הספיקו, לראות,למשש, להריח או לשמוע -
את רגעיהם האחרונים.
במיידנק לא מדברים, רק שתיקה קרה, כואבת
אדירה - שתיקת מות - ממלאת את חלל המילים והמשפטים. |
