בעת אור בראשית מתרפק, מתחמם
לשיחות בליבו של אדם מתרומם
בעת פעילות מבוקש, נחשק כבעל מזור
חשוב המארח ואיתן, בו הם נותנים ביטחון
המאסף ברקע, חם הופך בהדרגה לקר, לבסוף מתחלף הרמזור

כעת כבר שקט והאוויר כאן כבה
נשכח ונותר בתחנה ואין מוצא
נחבאו הילדים וליבו גם נסתר
אדם הפך פניו ועובר לא יראה נחמה
מה שהינו הוא קור ועלבון רע ומר

נקמתו בבורא על פשעיו הוא נתקע
כשיבוא הקורבן על החוד ייפצע
הזעירים הרבים גם אותם ניתן לפתות
בורק אגל הזיעה על ראשו בחסות ובחשכת הזדון
אותי הוא תקע והמשיך וכעת תורו הגיע לבכות