אני שוחה בחומר אנושי,
מנסה להתאים לנו חלקים חסרים בפסיפס,
לא קל בחורף להביט באהבה.
סודותיי שנגלו כהרף עין, לפתע משתמעים כמבוכה רעה.
הייתי טיפשה כשחשבתי
ונשארתי טיפשה כשהבנתי.
הכוכים בהם נידונו להסתובב ולרכל על שירה
מסורבלים מדי במוסיקאים חסרי ביטחון,
כך הם גם נתלו על עמודים מלוכלכים
בכרזות שחור ולבן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.