|
אני שוחה בחומר אנושי,
מנסה להתאים לנו חלקים חסרים בפסיפס,
לא קל בחורף להביט באהבה.
סודותיי שנגלו כהרף עין, לפתע משתמעים כמבוכה רעה.
הייתי טיפשה כשחשבתי
ונשארתי טיפשה כשהבנתי.
הכוכים בהם נידונו להסתובב ולרכל על שירה
מסורבלים מדי במוסיקאים חסרי ביטחון,
כך הם גם נתלו על עמודים מלוכלכים
בכרזות שחור ולבן. |
|
|
מאוד עצוב לי
שאביה האיום כבר
לא מכיר אותי,
אני יושב וניזכר
בתקופה היפה
שהייתה לנו,
זה היה הרבה
לפניי רצח
רבין!
מי חשב אז שמשהו
כזה יכול
לקרות!
ואני אפילו זוכר
איזו ג'ינג'ית
שסובבה לו את
הראש!
מצחיק איך נשים
מפרקות חברויות
של שנים!
יגאל עמיר, בטוח
מתמיד בנוסטלגיה
המשותפת לו
ולאביה הלא כל
כך איום כמו
שהוא חושב שהוא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.