ביום בו נבחר שמעון פרס לנשיאות המדינה, סולק אבנר מהשוק ע"י
זריקת בצלים.
אבנר, כבן 60, חולצת כפתורים כחולה ומכנסי ג'ינס דהויות, נעלי
ספורט ישנות שלא נקנו במקור בשבילו, צעק תוך כדי: "אני מכיר את
אבא שלך! חברת ניקיון! אני מכיר את אבא שלך. טפויומט!"
צעקותיו כוונו לעבר זורק הבצלים, סוחר ירקות הצעיר ממנו בכ-30
שנה, שביד אחת החזיק בקבוק בירה כמעט ריק מהחלק העליון שלו
וניער אותו קדימה ואחורה כמסמן בעזרתו לאבנר -"בוא. בוא!" אך
ביד השנייה סימן משהו אחר לגמרי, זרק בצלים בכוח כאילו אמר
"לך. לך!".
הסימון להגיע היה רצוף ורגוע, לעומת הסימון ללכת שהיה מקוטע
ומתפרץ.
עבור אבנר, כמו עבור כל אדם סביר במצבו, הסיטואציה הייתה חד
משמעית והוא הזדחל אחורנית תוך כדי צעקות חוזרות ונשנות וגרירת
העגלה שלו. העגלה הייתה מבוססת על פח זבל ירוק, כזו של מנקי
רחובות. בתוך העגלה היה תיק ובו ירקות שאסף אבנר בשעה האחרונה.
השעה הייתה שעת דמדומים, סיומו של יום עבודה בשוק הכרמל,
השקעים בכבישים המשובשים כאילו שבעים מהשלוליות שנקוו לתוכם
בעת השטיפה היומית, רק בצל חולף הרעיד מדי פעם שלולית שקטה.
מעניין לחשוב איך השיג אבנר את העגלה שלו.
אולי בכח? אולי מצא מנקה רחובות חלוש אף ממנו, איזה אינטלקטואל
מהגר שירד מנכסיו, התקדם אליו בחזה נפוח ותלש מידיו את העגלה,
הסתובב והלך לאט לאט לרחוב אחר, ומשם זרק את המטאטא והיעה
(אולי שמר אותם?), וזיווד את העגלה בדברים פרקטיים: תיק שמצא,
שקיות, בקבוק מים, כמה בגדים.
אולי דווקא התגנב מאחורי המנקה, בשעת בוקר מוקדמת מאוד, וכשזה
עבר את הכביש תפס את העגלה וברח, והתחבא עם העגלה בכוך ברחוב
סמוך עד הערב, עד שאזר אומץ ויצא, תחילה ללא העגלה, לבדוק אם
המנקה עדיין באזור, ורק אח"כ הוציא את העגלה. אולי רק אז רוקן
את הזבל שהספיק להיערם בפח הירוק. סביר שרוקן את הפח על המדרכה
ברגע היציאה מהכוך.
ואולי קיבל את העגלה ממנקה רחובות אצילי שחש בכמיהתו של אבנר
אל העגלה, וברגע אחד התחברה לו תחושה זו עם מהלך חייו התקוע,
והויתור על העגלה היה פריקת עול מידית ומשחררת, מה שהרגיש כל
כך נכון עד שפרחה נשמתו.  
לאבנר אין מבטא, וניכר בו שהוא מכיר את הסביבה הקרובה. הוא
צועק ומתלונן, אך מתרחק במיומנות וברור לו לאן הוא הולך.
איכשהו נראה שיש לו בית באזור. אולי הורישו לו הוריו בית
שקיבלו כשעלו לארץ בשנות ה-50. ייתכן שאחד מהוריו עוד בחיים,
ובמצב כזה סביר שאבנר גר איתו בדירת ילדותו. קשה לדמיין אותו
כבעל משפחה משלו.
ביום בו נבחר אבנר לנשיאות המדינה, סולק שמעון פרס מהשוק ע"י
זריקת בצלים.