חצי חיוך שעולה על שפתיי,
מסגיר במהרה את האור בפניי.
ניסיתי לשמור על פרצוף רציני,
והוסחה דעתי על עוד פרט משני.

עכשיו אני שוב עובד עם הראש,
ושום הטעיה לא תגרום לי לחשוש.
עם עיניים קדימה וביסוס מאחור,
אני קו הגנה שגם היא לא תשבור.

בלי הבעות או תזוזות בעיניים.
רק שחיקה נסתרת כשזזות השיניים.
מסתכל מסביב על קלי הדעת,
ולא מצליח לגבור על קנאה משגעת.

כשמדברת אליי אני חושב פעמיים.
מוצף דבק בלתי נראה בשפתיים.
אני מריץ מיליון תרחישים בראשי,
ונלכד בתדמית של אדם חרישי.