מגוחך לחשוב על יכולות העיצוב שלי
בחומר היקר והרגיש א ה ב ה
ניסיתי ליצור ממנו דמויות
חיים ומצבים
כאילו היו פלסטלינה
אולי אף רעילים כמותה
אך לא צלחו לי מאמציי
האהבה לא פרחה בגינה המאולתרת שלי
גם לא התפתחה
פשוט קפאה
עד שהמשכתי עוד ושוב
בלי חשק
עם דמיונות ומראות ומחזות בראש
כמו שהיו לדגולים
שבפסלים בהיסטוריה
אבל בלי היכולת למימוש
רק ח ז י ו נ ו ת
אז פרשתי מהעסק
מבינה לפתע שאהבה לא כופים
וגם לא יוצרים בכוח הדמיון
וגם לא מחזירים
מה שהיה היה
וטוב שאין עוד
כי ככה יש עוד למה לצפות...