יבגניה גורליק / שיר על שיר |
השורות היו קצרות וחדות
כולן נסתיימו בנקודה
כאילו קוטעות את חוט הדמיון
רק מילותיו הן האמת
ואסור להסס או לנסות לערערו.
זה כמו צעידה במסדרון ארוך
ובדמיון יש הרבה דלתות
והשורה הבאה היא דלת שבחרת לפתוח
וכיד הגורל בכך, המשפט הוא שכבה נוספת
שמשתלבת במשפט הקודם
אות באות, חוט דמיון בחוט מחשבה
וכשמגיעים לסוף, נאחזים בראש בבהלה
סוג של תחושת פספוס
ורצים במהירות בלתי אפשרית לתחילת המסדרון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|