איש נוגע רגע...
רק מגע אחד...
ועצום, וחזק, מחוספס וכואב,
איש נוגע רגע, רק מגע אחד,
ומפחיד, ואימה, וזעקה של שבר...
איש נוגע רגע,
איש? הרי הוא גבר.
ואני, חולף הולך לי למחוזות של אחרים,
נד כפרפר עם הרוח,
בימים וורודים...
איש נוגע רגע,
ואני?
לא חש כלום.
לא מאום,
אין דבר שם...
ולא חצי.
ואני?
כפרפר,
מרחף.
ממלא בצוף עצמי,
איזה צוף?
אנושי?
והצוף? כה טעים?
איש נוגע רגע...
ואני,
לא מביט,
לא מריח,
לא שומע, אין בי חרש.
ואני?
אין אני כאן.
מי אני?
לא לבד?
כפרפר, מרחף.
איש נוגע רגע,
בתמימות,
ברגעים,
כשמלתה של הכלה,
כה צחורה ומהממת.
וריחה של אהבה, כה רכה, כה זכה,
אך האיש...
הגר הוא?
בשמלתה של הפרוצה?
וההלך? בי נוגע?...
איש נוגע רגע.
בזיקנה, ובעובש.
ואני?
כפרפר,
מרחף לי אל החופש.
איש נוגע רגע,
ואני כה מיוחד,
כפרפר,
בלי סיבולת,
חי רק יום אחד. |