הסטיק עם שני פסים
ואוו...
ואני חושב... זה טוב? זה רע?
מה הסטיק אומר?...
פניה הסמוקות,
החיוך הרחב...
האושר העילאי ומבטה הזורח,
עיניה המנצנצות גרמו לי לפעימת לב יחידה ונוספת...
למראה אורה המענג לתבונת פשר הדבר,
"יש הריון!"

והלילה מגיע,
וכולי מחשבות...
זה בן? זאת בת?...
מה זה ספירת בטא?...
ושק הריון, וסקירות, ובדיקות נוספות...

והשותפה שלי לפתע שותפה למשהו עצום יותר,
שותפה ליצירת ובריאת חיים חדשים...
והבחילות, והנמנום, והרעב המוגבר...
ושינוי הגוף שילך ויגיע...

לאחוז לה יד, בטח לא יהיה מספיק
כדי להקל על התחושות שבקירבה,
הרכות, הנעימות הממלאות -
לצד התחושות הקשות, הפוחדות... החוששות...
והיא,
אהבת חיי,
רעייתי היפה והענוגה,
שאוכלת שוב קרקר או איזו עוגה,
ולא מבינה מדוע היא רעבה בשתיים לפנות בוקר,
ומוכנה לשלם כל מחיר שיהיה - אפילו ממש ביוקר...
ורק שהכל ילך כמו שצריך ויתקדם ללא בעיות,
ואני רוצה פשוט בשבילה כמה שיותר להיות...
זה קשה אמא לעתיד להפוך להיות...
וקשה פי כמה  לאבות.

חבלי הלידה
תשעה ירחים
יום... ועוד יום... ועוד יום...
והפחד, האימה, הרעד,
מה נוצר שם?...
ומה עשיתי?...
חלום? אגדה?
היתכן?
יצירת חיים,
משהו שידבר, יצחק, יפחד, ויאהב...
ואני,
האם אני אוהב אותי על כך?...
האם אשנא?
האם אוכל להמשיך לצעוד במשעול לבטח?...
או שמא אתחבא?
וממי להתחבא ? וממה?
תשעה ירחי לידה
שיעברו כבררררר
או שלא...