כמו רכב שנע על הכביש,
כמו סירה החוצה את דרכה אל עבר האופק,
אני חוזרת הלוך ושוב.
לא בגלל שאני טועה בדרכי, חלילה.
יש אנשים סקפטיים בכל הנוגע להחלטות חשובות,
החלטות מהסוג שיכולות לשנות חיים שלמים.
אני מאותם אנשים, נעים להכיר.
מהפחד לטעות, לפעמים אני מהססת.
לפעמים קופצת על ההזדמנות, מההתרגשות ומהפחד להיכשל,
חוזרת אחורה.
בדיוק כמו מכונית,
כמו סירה.
יש כאלו המסתכלים מהצד ושואלים "למה בעצם?"
אני אענה בכנות -
זה רק הפחד שמשתלט שוב ושוב.
זה לא דיכאון, לא שנאה ולא עצב.
רק פחד.
שהולך ושב.