מילים לחן עיבוד ובצוע: עודד זמיר

לא איש פואטיקה אני, ברם, המחזה הנורא הזה
של שני ילדים בגיל רך מתגוללים שתויים ברחוב תל אביבי
אינו מחזה,
זו מציאות עלובה
של מדינה נעלמת ומתעלמת.

היו היה חזון שהפך לבלון.

שיכורים שוכבים על המדרכת,
בלי קורה של  גג.
הוא והיא, עודם ילדים,
עלובי החיים,

שיכורים שוכבים על המדרכת,
בלי קורה של  גג.
אח ואחות, כה אומללים.
מיואשים מהחיים.

האנשים יושבים במסעדות,
שומן מגעיל.
לא אכפת להם,
ילדים מוכי גורל,
למי איכפת כאן.

במדינה דפוקה,
כה רב הסבל בחיים.
אח ואחות קטנים.

שיכורים שוכבים על המדרכת,
בלי קורה של  גג.
ילדים מוזנחים,
עלובי החיים,

שיכורים שוכבים על המדרכת,
בלי קורה של  גג.
היכן ההורים?
והיכן כולנו?