בעלת ההרמון / בכנות |
את לא הרפת ואיך נפלת
את שוקעת ואני זורחת
וזו לא אותה התמונה.
וכבר נמאס לומר שמתגעגעת
כי שום געגוע לא יימלא את החסר.
וכשעצוב ואף אחד לא מצליח בי לגעת
בצורה שבה את נגעת בי לפני,
אז אני עוצמת את העיניים ומרגישה איך ברגע הן נרטבות.
ונמאס לי כבר לשמור לך את אותן הדמעות המיוחלות
אני מאחלת לך שתבכי בדיוק כמוני, על ההפסד הזה,
על ההספד.
כועסת, כבר לא מתגעגעת
וספק אם את בכלל שומעת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|