|
יודעת נחת שנותיי
עורגות הוויה
שואפות לנשגב.
רוח נשבה בי
להתקדש בחולין
אולי תבוא חמלה
בשער
ואין מלין בעיר
אוכלת יושביה
טרוף טורף האדם
בחוסר רחמים
סובא וזולל
ודמעה לא יזיל
על האומלל בפתח |
|
|
אינני בוכה אף
פעם, אינני
תינוק בכיין,
אבל למה אמא
ל-הא- מה,
את אף פעם לא
נותנת לי לראות
טלויזיה עד
מאוחר?! הא?!
אני כבר בן 21.
סופרמן המזדקן |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.