מבפנים הקולות מנסים מדי פעם
להרים את ראשם בערמה
ואני, שזוכרת היטב את הטעם
מחניקה התרגשות בדממה.
כתבתי שירים בתפרים פרומים
על מגע ורפרוף של מבט
ועכשיו מתעלמת בכח מאלה -
לא רוצה, לא רואה, לא אכפת.
ופעם ראיתי הכל ונכוויתי
אבל גם שיר אחד היה לנחמה
כל כאב התמלא גאווה, ונמלאתי
פשטות מתוקה עמומה.
הבוקר מאיר לי, הלילה שקט
מנגנון ישן שב ומזהיר -
אם לא תכתבי, את לא את באמת
(כמה זמן לא כתבתי שיר.) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.