זה יתרחש מעיקשות מרה, בהתקשות ,
זה יעלה ויקרה, באחת, בהתרחשות פתאומית,
זה ישטוף בלי היסוס
בחדרים, בעורקים בנימי הדרכים והלב יהיה דואב
זה ייראה ויתפח ויתפוצץ וייפח הרוח
ויחל הקץ, לקול הד וריסוס ויגלוש הכאב.
ויפיל הסוס את הרוכב
המראה יבקש מהיורש
למסמר את שאריות הפרסות הרומסות
תקועות
זיכרונות בדלתות החירות.
והעץ והבית שעלה בחום האש
יבקש מהיורש
שיכתוב מחדש את תולדות
חיי המגרש
זה יעלה ויתבקש שהרוח בכל עת
תלקט מתוך המת
את שבחייו ביקש
תדבר לאוזני היורש
שא את גצי האש
זה יתבקש בכל החושים שהבן יעיר
גם את אביו המת
בכל המופתים והלחשים
וידברו גם הם ברעשים שותקים
את שטרם הספיקו יחדיו להגשים
ההד יתגלגל בדרכים רעם משאלות
צרובי פנים גם שגופם מת והם מוטלים
קבורים
ילדתי, להורים מנהגים משונים
מדברים גם שהם מתים
ועודם נוטעים עצים מתחפרים בילדים
בתי זה יקרה, זה יתרחש
גם לך
אבל אני מכין אותך מראש
משביע ומרגיע בך רוך
שלא תתני כמותי
יותר משאבקש
זה מתבקש ילדתי שאגיד לך ואעיד בפנייך
מקרעי שמיי הקודרים שהשלג עוד נוקש
שהייתי ארבעים ימים בן מחריש,
מתאבל ובלילות חובל בנפשי
על חלומם של אבי ואמי
ומייחל ושואל
זוכר עתים
שאמו ואביו כעת בין מתים
והשנים עשור ועוד חולפים
הניחו בלבו חקוקים עמקים
וקמטים ושדה ורכס געגועים
זיכרונות הנכס
ההרס ההוא ולא נס מפניו גבעה ופרדס
ונגיעה ברמה והר
וגר המראה בו ועולה
והוא גולה
שאמו ואביו הורישו לו אדמה
ורוחם אומרה: שם הגבעול שם האלומה
שם החיטה וגרגיר מעיר
ועיר הרוסה, שם נפל עולל שם הזמן נבל
וננזף והוא למד, ועוד עת חולף וצולף
זה יקרה זה יתרחש גם לך ילדתי
אין להתכחש לאדמה
את עוד תשמעי אותה מדברת
מתהום עמומה, יש בה עומקים
ואבנים, בליבה מותכים הזוכרים דברים
מי עיטרו אותה בעצי זיתים
מי ציננו סלעים מבעבעים והניחו אותם בתים
בתי זה יקרה, זה יתרחש
גם לך
אבל אני מכין אותך ואומר בשנית ומקדים
משביע ומרגיע בך רוך
שלא תתני כמותי
יותר משאבקש
האדמה ילדתי היא חריש לא תכחיש ולא תחריש
עד שאיש יכיר בחלום אביו
וחלב אמו שהיניקה בו
אדמה עתיקה למדרך יומו
ואת פעימת לבה בסלעים
הנעימה לאוזנו
איך דיברה באהבה רבה
אם לבנים
נאמנים
בתי האדמה אינה עננים
בתוכה הסלעים עודם מפכים
עליה צומחים הפרחים
ידיה ארוכות ענפי זיתים
בורות מים בקעה בחן עין לבארות
ומלאה תוכן בדמעות
שלא יצמאו בדרכים
שלא ישכחו אותה הבנים.
אני ילדתי שמעתי את פסיעות רגלי אבי
טופפות באהבות עליה
קולות טביעות האצבעות
את משב הגולים המספרים
הוא אומר לי -
" קולי תשמע גם מתוך קברים
אני אהיה לך הגלים ההולמים
בחומות עכו
שעודם שורטים אבנים ונוהמים"
והיו גואים בי מים רבים והזיעה
נמהלת בגלים ממתיקה ומגמיעה
בחורש מורשת עצי הזיתים
בתי את אבי ואמי המתים
נשאתי אותם אומרים בי צווים
איה דרכי בדרכים
הולמים ושואלים
אם עודני עץ, או עלים נידפים
גם אמי שחלפה בזמנים שלמתה היפה
בי מחטים דוקרים והמבטים לוהטים
חרוטים על קירות הבתים
בין מתים רקמתה בטוהר
צמר חוטים לא קברה במותה פקעות
בשדות געגועים
עיניה בי מצוהר חלונות עוד צער
קורעות נימים קוראה איה בני
מניחה עודה בי תער חותך
ואני הנני וידיי ריקות
שלא הגשימו לה שער לחלומות.
אני למדתי בתי, לצייר את התער
את הצער במכחולים
כתבתי את המתים בעטים
לאבי הייתי בחייו כותב מבטים
וקוטף מעיניו זיתים
קולף מפרדס חלומו עיגולים מתפוזים
מדממים והרסיסים ניתזים
כתומים כתמים ואינם נמים
ואני הולך וחורט בקלף על מצע לבי
ביתומים עוד דף שהלם בחלומם
עד נותרתי נכלם
שלא ראוני אוחז כרבים רובים
את הרוח ילדתי
את תכתבי על ניירות ורודים
את החיים המעידים
מבעדך במו ידך
לא אבוא אלייך במבטים נוקבים
אני לא אבוא נוזף דרכייך מבית מתים
לא אבקש ממך
את שממני
התבקש
אני, בתי, לא הצלחתי מכוח אצבעות
ומכל מילותיי המעידות
לדבר עם הרוח פנים אל פנים
הנחתי לעט ולמילים בזו העת
ודבריי פזורים כתמים מעוננים
לומד כעת את נקישות הרובים
את תורת הצלילים
הקרים
הבקרים של ביירות
לא נשאו ציפורי חירות
ילדתי זה מתבקש כמכל יורש
אבל את אם תרצי
לנשוף ולנשום בהברת חמת חלילים
את ניגון החיים
אחריש ואשמע ואדע בך הד צלילים
מה יפים שהם עולים
כפות ידייך עדינות, אצבעותייך ארוכות
העיניים שלך ילדתי כעיני אמי, שמים מלאים
הפנים שלך, כמותה, רווים במי בארות מפכים דרכים
את בתי, את אם החיים
לא נולדת, אמת, להשליך אבנים
לאחוז ברובים
לראות את המת
נגני בתי, יש קולות עצובים
אוהבים
הקורעים ביצורים
לצרים
ושוברים רובים ופורצים
מפרצים בחומות עכו
מגשימים חלומות
השכילי ילדתי וראי
כיצד אוחזים בביירות
מכחולים
למדי את נטיית העטים הנופלים
את דרכי העפרונות
גוון צבעים בפתרונות
ציירי את החיים
הניחי שביל ארוך חרוט
חוט שזור בעורקים
הניחי אלומת אורות בציורים
הפני זרקורים
אל תשכחי
להניח לשבץ דמויות ילדים קטנים
מתים
שדמם אדום
ציירי אותו טיפות על אבנים
סמני אותן מודגשות בעיגול
חרוט
אני, ילדתי, לא הצלחתי לצייר
את החירות
התמידי את עד בלי לאות.
להדגיש את הטיפות
אם תראי אותן
ועודן עולות.
ממך לא אבקש
את שממני התבקש
|
