השתיקות האלה,
את משתגעת שהשקט הזה בא,
את מנסה לדבר, לעשות קצת רעש,
אין שום דבר, עדיין שקט מעצבן,
מה לעשות, ככה זה מאז ומתמיד.
את לרגע, פותחת את הפה,
רואה פרצופים, וסוגרת את הפה.
זה קורה כל פעם מחדש, ואת עדיין מתחרטת כל פעם מחדש,
את מנסה לחשוב עם עצמך, בכל הכוח, למה ואיך?
אין באמת תשובות, אין מי שיענה לך,
כי כולם כבר ממזמן ברחו ממך, ואת עדיין שואלת למה? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.