דו"ח זה נכתב כמו מעצמו
לנגד שמיים ריקים מלוויין
ביודעי כבר שהמשימה לא תושלם
שחורף נוסף לא יבוא.
תחזיותיי נטרפו כולן.
הלילה הוא הפקר.
מבעד להבזקי ברקים
נחשפות גולגלות הכוכבים.
קברי אחים שנשכחו
תחת מעטה העלטה.
פחדים קמאיים נעורים בי.
משהו נורא באמת
עומד להתגלות מבין החפירות.
הלבנה המותרת לאיטה
מרטיות העננים
היא עין טרויאנית,
סייחית אהבה ממולכדת.
חששות הילדות הוסו לשווא.
החושך - טומן אסון -
חתר תחתיי כל אותן השנים.
מכווץ מול הצג, בפינת חדר,
אני חוזה באין-עתיד
מזדקף על רגליו האחוריות,
מגיח מבין חורבותיו
של שחר שטרם נולד.
(חורף תשס"ח)
