|
הוא היה בא כל בוקר בשש
וכל ערב בשמונה
דייקן כתמיד
ומגיע כל יום בדיוק באותה השעה.
הוא בא לשמוע אותי רוטנת
הוא בא לשמוע אותי מתלוננת
אך לא ניחם, רק זרע מלח על פצעיי.
הוא היה מטרד לעתים
ולעתים הייתי מתכסה עמו
בשכבות המחממות האלו בערב הקריר
שוכחת קצת מהעולם ונכנסת לעולמו.
הייאוש היה בא כל יום בשש בבוקר
וכל יום בשמונה בערב
כמו קבע אתי שעה
ואני רק רציתי לשמוח. |
|
|
בתור בן תמותה
אין לי זמן
לפעמים,
בתור בן תמותה
אין לי זמן
לפעמים...
מאיר אריאל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.